יוסי בנאי 1979

עם צאתו של התקליט "שירים אחרונים" של יוסי בנאי, שבה התקשורת ונזכרה באמן הנפלא הזה, שהיה אושיית תרבות מהמדרגה הראשונה. שחקן נפלא, שהשפה העברית התגלגלה בפיו באופן שאין שני לו. בנאי היה ממנסחי השפה העברית החדשה של שנות השישים והשבעים (במערכוני הגשש החיוור ואח') ומי שחיבר את התרבות המקומית, יותר מכל אחד אחר, לאמנות ההגשה של השנסון: ג'ורג' ברסאנס (התקליטים / מופעים "הגורילה" ו"אין אהבות שמחות"), שארל אזנבור ("כך הם קוראים לי"), ג'ורג' מוסטקי ("פרצוף של צועני" ו"הגבירה בחום") וז'אק ברל ("אהבה בת עשרים" ועוד).

אהבתי את יוסי בנאי כמבצע מאז שהייתי ילד בביה"ס היסודי.

ב-1979, כשהייתי בכיתה י"א, יצא התקליט "יוסי בנאי", בהפקת דודו אלהרר, עם הציור של יוסל ברגנר על העטיפה.

כמה אהבתי את את התקליט הזה.

התקליט הזה, לא זכה לכבוד המגיע לו. היו בו כמה "להיטי רדיו", שהגדול שבהם היה "אני סימון ומואיז הקטן", של יוסי בנאי וחנן יובל, שהוליד מופע מצליח מאוד, את שירם של יוסי בנאי ומתי כספי "מרוב אהבה" ("כשהוא אוהב את ההיא, תמיד הוא אומר לה…") וכן השיר המופלא "את הלילה שלך מרגיעים", של אלתרמן, בלחנו הנפלא של עודד לרר (איפה עודד לרר?), אולם התקליט עצמו נותר ברובו בלתי מוכר. להערכתי, לא נמכרו ממנו עותקים רבים.

רק לפני פחות מחמש שנים יצא לראשונה ע"ג דיסק, במארז משותף עם תקליט אחר, כשהתקליט הזה, נחבא לו בפנים, רחוק מהעין. ספק אם ניתן למצוא אותו בחנויות.

לא תמצאו אותו בדיסקוגרפיה של יוסי בנאי באתר MOOMA של MAKO, ב"שירונט" וברשימות נוספות כאילו לא בא אל העולם.

אם תחפשו בגוגל, כמעט ולא תמצאו מידע על התקליט הנהדר הזה.

אהבתי ואני אוהב את התקליט הזה מאוד. לטעמי זהו תקליטו הטוב ביותר של יוסי בנאי בכל שנותיו. הלחנים נהדרים, של מיטב המלחינים הצעירים של התקופה: יוני רכטר, מתי כספי, יהודית רביץ, עודד לרר ("סליחות"), חנן יובל, העיבודים מתוזמרים ויפים, הסאונד טוב ובכלל, הכל בטוב טעם. הפקה יוצאת מן הכלל.

יוסי בנאי שר בתקליט הזה טוב יותר מאשר בכל תקליטיו האחרים, בין אלה שקדמו לו, ובין אלה שבאו לאחריו. הוא שר נקי, ללא הזיופים הקטנים שכה אפיינו אותו, דל מאוד במניירות. נקי.

בתקליט כמה אוצרות אבודים: בנוסף ל"את הלילה שלך (מרגיעים)", שהפך לקלאסיקה, יש שיר נוסף של אלתרמן, גם כן בלחנו של עודד לרר: "עוד אבוא אל סיפך", ויש עוד. כדאי מאוד לחפש ולגלות.

לראות חבר בוכה

שיר אהוב עלי במיוחד מהתקליט הזה הוא "לראות חבר בוכה", שהוא תרגום עברי של יוסי בנאי עצמו לשיר שהיה באותה עת חדש יחסית, Voir un ami pleurer, של ז'אק ברל.

ברל כתב והקליט את השיר לתקליטו האחרון: Brel אשר יצא בשנת 1977, שנתיים בלבד לפני תקליטו של בנאי.

(תקליטו האחרון הנ"ל של ברל, יצא לאור בהוצאות מחודשות תחת השם: Les Marquises)

זה שיר מלנכולי מאוד, שלא כמו שירים אחרים של ברל עם תוכן קשה, אף שיש בו מעט סרקזם, הוא מלנכולי ממש. הנה גרסתו המקורית של ברל:

ברל נפטר כשנה לאחר צאת התקליט, ב-1978 ממחלת הסרטן, כך שגרסתו של בנאי, הייתה לשיר חדש ממש, תחת הרושם של מותו של ברל.

גרסתו של יוסי בנאי דומה מאוד. הוא תרגם את המילים כמעט מילה במילה וגם העיבוד המוזיקאלי, כמעט זהה, עם אותו קו ליווי בפסנתר, כפי שניגן בהקלטה המקורית, שותפו של ברל להלחנות רבות, ג'ראר ז'אנסט.

השיר לא היה ביו טיוב אז יצרתי סרטון עם המילים מתוזמנות למוזיקה, כמו בסרטון קריוקי והעליתי:

עד כמה השיר אינו מוכר ניתן להתרשם מהעבודה שנכון ליום כתיבת שורות אלה, לא ניתן היה למצוא את המילים ברשת (שירונט וכו'), להלן הנוסח העברי של בנאי:

ודאי שמלחמות ישנן עוד

ויש עמים בלי מנגינות

ודאי שלא נותרה טיפת רוך

ואין יותר מה לגלות

ודאי שכסף אין לו ריח

אך לאפי ריחו עולה

ודאי שמשחיתים כל פרח,

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי יש כשלונות בשפע

ויש גם מוות ידידיי

הגוף מרכין ת'ראש לפתע

ומתפלא שהוא עוד חי

ודאי נשים בוגדניות הן

ובציפור צייד יורה

ודאי שלב מפסיק לפעום כן

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי יש עיר שהתעייפה לה

מילדיה התשושים

ודאי שאהבה שקר לה

סובלת גם ממחושים

ודאי הזמן חולף בשקט

ובחוצות המון הומה

והאמת שמתחמקת

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי שהמראה צודקת

ואנו כך נראים מזמן

נדמה שאנו אש יוקדת

אבל אנחנו רק עשן

וכל אותם אשר אחים הם

מאהבה ליבם גואה

כי לאהוב כל כך יודעים הם

אבל לראות חבר בוכה…

ככל שהנוסח העברי דומה למקור, הוא לא זהה. ראו את ההבדל בבית הרביעי, עם המראה הצודקת, האומץ להיות יהודי…(איני דובר צרפתית ומהתרגום האנגלי, לא ממש הבנתי).

בגרסה הידועה של נעמי שמר לשיר "אהבה בת עשרים" יש משפט יפה יותר מהמשפט המקורי של ברל: "ובלילות הכי קרים, היו ודאי גם אחרים, שאת גופך השביעו נחת".

גם בשיר הזה, המשפט על אותה אהבה שקר לה, הסובלת ממחושים, נשמע יפה יותר מהמשפט המקורי, על האהבה שסובלת מכאב שיניים, או משיניים לא יפות.

הנה הטקסט המקורי של ברל בצרפתית:

ובתרגום לאנגלית:

איזה שיר נפלא, הלא כן?