"יש כאלה שהחיים שלהם זורמים באיזי, 

כמו בריזה, סוחפת אותם, מליל קיץ ליום בהיר.

אבל רוב האנשים נופלים, ולא באשמתם

רוב האנשים, לא נוגעים בכוכבים.

והנה אני, אלוהים, דופק על דלת העסק שלך,

אני יודע שאיני נמנה בין לקוחותיך, אבל אמרת פעם שאם אתרסק, שאבוא

ואפשר יהיה לסמוך עליך,

יש כאלה שהחיים שלהם זורמים באיזי,

יש כאלה שהחיים שלהם לא זורמים בכלל, הם רק נופלים, חיים של אנשים".

במוצ"ש, על גג פורח בתל אביב, במזג אוויר נפלא, האזנו, אני וחבר, לתקליט המופלא הזה, Still Crazy After All Theses Years, ששנינו אוהבים ומכירים כל כך טוב המון שנים, והשיר הזה, Some Folks Lives Roll Easy, דקר לי שוב בלב. דיברנו עליו. הוא תמיד דוקר לי, בעצב שלו ומעלה חיוך, בהומור. גם אני לא לקוח של החנווני ההוא, שאליו הוא פונה לעזרה. אני בטוח שלא אפנה לחנות הזאת בשום מצב, גם אם אתרסק.

עד כמה שהשיר עצוב והמילים קשות, פול סיימון שר אותו נקי, בלי ליבב, ועם הומור דק מן הדק. והעיבוד נפלא. פשוט נפלא.

הערב צפינו אני ותמר בטלוויזיה, בפרק מהסידרה המצוינת של דוד אופק ויוסי מדמוני "שלושים שקל שעה", שהיא על האנשים האלה, שהחיים שלהם לא זורמים באיזי. חשבתי על השיר הזה.

היא הלכה לישון ואני ניגשתי למחשב, תרגמתי אותו, איך שהוא, והנה הוא. יש שירים כאלה, שאפילו שהם מופיעים בתקליטים "קלאסיים" כמו התקליט המושלם הזה, הם חומקים להם. השיר הזה מתחבא לו בין שיר הנושא, "50 דרכים לעזוב את אהובתך", "בעירי הקטנה" ועוד קילרים.

האזינו לו טוב (הטקסט הנהדר באנגלית, שם למטה) ועוד פעם, כדי שלא תחמיצו אף שניה, אף שורה, ממנו:

~