ריי למונטיין – קלאסיקה בהתהוות

נחשפתי לריי למונטיין Ray Lamontagne, לבושתי, רק לפני כשנתיים. איזו תגלית. איזה אמן. קול מעושן, אוורירי, מיוחד מאוד וכישרון כתיבת שירים, יוצא מן הכלל. סינגר- סונגרייטר מהמעלה הראשונה.

אם מישהו אמר פעם, בהתרפקות נוסטאלגית, שלא עושים עוד כאלה, אז מסתבר שכן. מייד* תיווכחו שלמונטיין הוא ההוכחה שכן. *(כפוף לתקנון: זה לא פופ. לא מבטיח שבהאזנה ראשונה).

כמה מילים עליו: נולד ב-1973 בניו המפשייר. אביו המוזיקאי עזב סמוך לאחר שנולד ואמו גידלה אותו ואת חמשת אחיו לבדה, והם עברו ממקום למקום בתכיפות רבה בגלל ניסיונותיה למצוא עבודה ומגורים. כשגדל עבד במפעל לייצור נעליים. את תקליטו הראשון הוציא בשנת 2004, שכבר היה בן 31. לכאורה, חיי וייט טראש קשים שסיפקו תשתית ראויה לטרובדור במסורת הפולק האמריקאי.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, הוציא 4 תקליטים, כולם מוצלחים. אפשר לומר שריי למונטיין הוא זמר מצליח, מוערך וידוע בארה"ב וגם מיחוצה לה. הוא מופיע באולמות גדולים יחסית, עם מופע חימום לפניו ושירים שלו מלווים סרטים ופרקי תכניות טלוויזיה.

יש לו קול מיוחד במינו, שלא ניתן לטעות בו. מין צרידות אוורירית חורכת, עם צבע כל כך יפה ומיוחד. כל הנשמה שבעולם מצויה בקול הזה וביכולת הביצוע המופלאה שלו. זמר דגול.

ללמונטיין סגנון נגינה מיוחד בגיטרת הליווי. הוא מחזיק קצב עם הגיטרה ויוצר יחס מעניין בין קצב הפריטה לבין השירה. מאוד מיוחד.

הוא פרץ לתודעת הקהל ב-2004 עם אלבום בכורה בשם Trouble שמכר חצי מיליון עותקים. מספר עצום לתקליט שהוא לא פופ.

תקליטו השני, Till the Sun Turns Black משנת 2006, הוא לטעמי, טוב יותר. יצירת מופת! בעיניי, תקליט, שעומד ברמה אחת עם הקלאסיקה של תקליטי הזמרים האמריקאים שלאחר בוב דילן והביטלס. הוא יהיה קלאסיקה שבקלאסיקה. אין לי ספק. למה לחכות ולהכיר אותו כדבר מהעבר? למה לא עכשיו?

תקליט כל כך יפה ומרגש ואיזה צליל יש לתקליט הזה. מינימליסטי, אקוסטי בעיקרו, רובו שירה בליווי גיטרה אקוסטית ובחלק מהשירים יש עיבוד אינסטרומנטלי עשיר יותר: מיתרים, פסנתר חשמלי, המונד, וכו'. נשמע מצוין, מקסים. הטקסטים, לא סתומים או מתחכמים, אלא מובנים ומדברים.

הנה להאזנה כל שירי התקליט, על פי סדר הופעתם בתקליט

השיר הפותח את האלבום, Be Here Now, הוא פנינה של ממש. שיר על רוח האדם ועל הכוח לשנות, זה שבפנים. כמו תפילה עצמית,  אל הכוח שבכל אדם. איזה פיוט.

והמוזיקה… לחן נפלא ועיבוד מבריק של הגיטרה שלמונטיין מנגן, ככלי הקצב היחיד. סולם יורד בפסנתר, למול מיתרים. השירה חרישית, לחשנית, מדהימה. איזה יופי!

ההדגשה, גם בנגינה וגם בשירה, היא סינקופטית, מה שניתן תחושת קצב מיוחדת:

הנה השיר בביצוע נוסף, ביצוע חי מתוך ספיישל של BBC (אפשר למצוא את כל ההופעה לצפייה ולהורדה באינטרנט. שווה!):

השיר השני באלבום, Empty, הוא מהאהובים עלי ביותר בתקליט. שיר אהבה מדהים ביופיו. אין מילים. גיטרה ומיתרים בקצב. השיר מנעים את כותרות הסיום של סרטו של רוברט רדפור The Conspirator, משנת 2010, העוסק במשפט הנאשמים בקשירת הקשר לרצח אברהם לינקולן (סרט טוב), ומשום מה נשמע כל כך מתאים. אולי בגלל הסגנון, Americana, שמתחבר עם ההיסטוריה האמריקאית. שיר פנטסטי! (יש מילים בסרטון):

השיר השלישי Barfly הוא שיר אהבה קטן, צנוע ויפה (לצערי לא מצאתי סרטון עם המילים):

השיר הרביעי Three More days הוא שיר קצבי ומעולה. הפעם זה לא גיטרה אקוסטית אלא חשמלית, פסנתר חשמלי קצבי, אורגן המונד וסקציית כלי נשיפה. אחלה שיר (לצערי לא מצאתי סרטון עם המילים):

השיר החמישי Can I Stay הוא שיר קטן ומקסים. מונולוג של גבר בלילה הראשון, רוצה להישאר ולא ללכת ומספק הסברים. כמו סיטואציית "בכל פעם שאני מתאהב" של אלונה קמחי ויזהר אשדות ו"אהבה קצרה" המריר של מאיר בנאי, אבל נרגש, אופטימי, מתאהב. שיר מקסים (יש מילים בסרטון):

השיר השישי You Can Bring Me Flowers בליווי סקציית כלי נשיפה. אחלה שיר (לצערי לא מצאתי סרטון עם המילים):

השיר השביעי Gone Away from Me גם הוא שיר אהבה יפיפה. קליט, עם ליווי סקציית כלי נשיפה עדינה (יש מילים בסרטון):

השיר השמיני Lesson Learned הוא אולי היפה בתקליט. שיר פרידה אחרי בגידה. הגיטרה נותנת קצב כפול בעוד שהשירה וסולו הגיטרה במעבר, הם בחצי הקצב, מה שנותן אינטנסיביות ותחושת דוחק. שיר נהדר (יש מילים בסרטון):

השיר התשיעי Truly, Madly, Deeply הוא קטע מעבר אינסטרומנטלי קצר, של שתי גיטרות אקוסטיות. מזכיר באווירה ובמצלול את נעימת הנושא של הסרט "צייד הצבאים":

השיר העשירי, הוא שיר הנושא Till the Sun Turns Black שיר פנטסטי, עם מילים נהדרות. כאן בקליפ אנימציה עצמאי שהכין סטודנט, לצערי בלי המילים:

השיר האחרון בתקליט, Within You  כולו שני משפטים: "מלחמה היא לא התשובה. התשובה מצויה בתוכך". לא מנג'ס כמו שירי שני משפטים שאנו מכירים (Give Peace a Chance) שיר יפה לסיום אלבום נהדר.

הנה הופעה של למונטין ששודרה בתכנית המוזיקה הטלוויזיונית המצוינת Live from the Artists Den בשנת 2011. הופעה נהדרת:

לסיום, קטע וידאו מהופעה בתכנית טלוויזיה. דואט של ריי למונטיין ודמיאן רייס האירי לשירם של הבי ג'יז, To Love Somebody:

שנת החתול ברמת גן 1976

ב-1976 הייתי בכיתה ט'. הייתי ילד של תקליטים. כבר מגיל 12 הסתובבתי בחנויות התקליטים בתל אביב, "מנגו" בכיכר מסריק "גל רון" במרתף באלנבי ו"אלגרו" בסמטת בית השואבה". תמיר מיליקובסקי, חבר לכיתה, שהתמודד אתי (והפסיד) על תואר הילד הנמוך בכיתה, השוויץ בערימה של תקליטים של ד"ר פילגוד (עם עטיפות מחוררות בחור של מחורר משרדי – Cut Out), שקנה בזיל הזול בחנות בעירנו, רמת גן. ד"ר פילגוד? לא שמעתי על הלהקה הזאת. הוא השמיע לי וזה נשמע לי רועש. לא אהבתי. אבל החלטתי ללכת אתו לבדוק מה הולך שם בחנות הזאת ומה אפשר למצוא שם.

נכנסתי, אני מניח שעם מבט מתנשא או חשדן לחנות קטנה וצפופה בשם "בנצי תקליטים" שברח' הרצל ברמת גן, שבמרכזה גבר תימני חייכן בשם בנצי, שולחן ופטיפון. על הקיר מאחורי אותו בנצי היו עשרות או מאות קסטות לבנות שנראו לי, מייצור עצמי. תמיר אמר שמה שאבקש מבנצי, הוא יכין לי. בחיים לא קניתי קסטות. לא אני.

על הפטיפון הסתובב תקליט שלא הכרתי והצלילים כבשו אותי מיד. תמיד אזכור היכן שמעתי לראשונה את האלבום Year of the Cat של Al Stewart ורק בגללו אני זוכר את "בנצי תקליטים", אע"פ שלא חזרתי אליה. לא שיר הנושא, אותו שיר שהושמע מאז אין ספור פעמים ברדיו, הוא שנוגן ברקע, אלא דווקא שיר אחר. זה לא שיר זה או אחר, זה התקליט. לתקליט הזה, שיצא ב-1976, יש צליל משלו, סיפורים, אווירה ואופי. אני כל כך אוהב את התקליט הזה, כל השנים מאז. מתחילתו ועד סופו. את כל שיריו, ללא יוצא מן הכלל. אף פעם לא שכחתי אותו, לא מאסתי בו מריבוי השמעות ולא זנחתי אותו לאנחות. יש כמה תקליטים בחיי שאני זוכר בערגה היכן נתקלתי בהם לראשונה, אז זהו. זה אחד מהם. דווקא אצל בנצי.

התקליט הזה לא סתם נשמע מצוין. הפיק והקליט אותו באולפני Abbey Road אלן פארסונס, מי שהקליט את Dark Side of the Moon של פינק פלויד ושנים מספר לאחר מכן רכש לו שם בסדרת תקליטי פרוייקט על שמו. השירים מצוינים אחד אחד. מתאפיינים בסטייל של אל סטיוארט, שאהב לכתוב טקסטים עם הרהורים וסיפורים המפליגים ושבים מההווה אל זמנים עברו. והנגינה, לעילא.

כמה מילים על אל סטיוארט: התקליט הזה הוא תקליטו השביעי במספר והוא המצליח ביותר בקריירה שלו. הוא נולד בגלזגו סקוטלנד ב-1945 וכיום הוא מתגורר בלוס אנג'לס. כמו בני דורו מסקוטלנד ואנגליה, הוא הושפע עמוקות מלוני דונוגן (Lonnie Donegan), כוכב הסקיפל הגדול של שנות החמישים בבריטניה, ומבוב דילן. הוא עבר ללונדון ושם התערה בסצנת הפולק. ב-1967 יצא תקליטו הראשון ומאז ניהל קריירה עקבית, אך צנועה, ללא כל סממני כוכבות. רוב שנותיו הוא נראה כמו רואה חשבון מהמשרד ממול. מאזיני הרדיו הטיפוסיים לא מכירים אותו. אולי שמעו את השם, בגלל שיר אחד או שניים, כמו שיר הנושא של התקליט הזה, שהושמעו רבות ברדיו, אבל לא הרבה מעבר לזה. הוא לא נקרא להיכל התהילה של הרוקנרול.  לאל סטיוארט סטייל משלו, שלא השתנה הרבה במהלך השנים. יכולת הכתיבה שלו פנומנלית. טקסטים סיפוריים יפים ומעניינים, עם משיכה לסיפורים היסטוריים ולחנים מעולים. כמעט שלא ניתן למצוא אצלו שירי אהבה שגרתיים, שירי I Need You Baby למיניהם.

נחזור לתקליט הזה, שיהיה לכם ידיד נאמן אם תתנו לו צ'אנס בעידן חסר הסבלנות בו אנו חיים. מוטב להאזין לו בשלמותו, כי יש בו אחידות צלילית, צבע ואופי והוא לוקח אותך לטיול. אפשר למצוא אותו בחנויות ותמורת 40 ש"ח הוא יהיה שלכם (אפשר גם להזמין מ-Amazon). כדאי מאוד. זה פחות מקובל היום ולא אפשרי במאמר בלוג המתבסס על חלונות יו-טיוב, אז נשמע כמה שירים. נניח לשירים המוכרים מהשמעות הרדיו (שיר הנושא והלהיט הנוסף On the Border) ודווקא נאזין לשירי אלבום טיפוסיים. קטנים, לא להיטיים, פחות מוכרים, אבל יפים יפים. על התקליט הזה אני אומר, בנחרצות, שהוא All Killer, No Filler!

את השיר הזה One Stage Before אני אוהב כל כך. יש לו פתיחה קצבית עם גיטרה אקוסטית, תופים, בס ורפרופי פסנתר חשמלי  Fender Rhodes עם ריברב מהדהד. ובסוף, סולו גיטרה חשמלית פנטסטי של טים רנוויק.

הטקסט, מונולוג של זמר שעומד לעלות על הבמה, עם מחשבות משוטטות אל תקופות קדומות, כאילו היה חלק מלהקה נודדת, כמו שאל סטיוארט אוהב. מי כותב מילים כאלה בימינו, מי? איזה יופי של שיר:

עוד שיר נהדר, Midas Shadow, עם ליווי וסולו פסנתר חשמלי Fender Rhodes גאוני, שתמיד תופס אותי. לחן נהדר ומילים ציוריות. שיר מעולה!


Broadway Hotel גם הוא שיר פנטסטי, עם טקסט יפה וסיפורי: "לבד בחדרך את מסתתרת, כשהלילה מתגלגל לו ברחובות בחוץ, ואת חשה שוב במילים שאמר, שממטירות את הגשם על ראשך…" איזה יופי!

השיר Flying Sorcery עוסק בפנטזיה של נער בית ספר שרוצה לטוס, משוטט לו בראשית התעופה, מזכיר דמויות, דגמי מטוסים ודימויים משנות העשרים והשלושים, כמו איימי ג'ונסון, האישה הראשונה שחצתה את האוקיאנוס בטיסת סולו מבריטניה לאוסטרליה. נהרגה במלחמת העולם השניה. אופייני לאל סטיוארט חובב ההיסטוריה. בצעירותי לא הצלחתי להבין על מה הוא שר. שיר נהדר:

השיר הפותח את האלבום Lord Grenville הוא טקסט אל סטיוארט טיפוסי. הוא מספר על לורד ריצ'ארד גרנוויל, קפטן הצי האנגלי מהמאה ה-17, בעקבות שיר של (Alfred Lord Tennyson (1809 -1892 ועל מותו בקרב אוצרות עם הספרדים:

השיר השני באלבום On The Border היה להיט רדיו בשנות השבעים, עם הגיטרה הספרדית. פיטר וייט, אז בן 20 בלבד, נשכר ללהקה של אל סטויארט כפסנתרן. אל סטיוארט לא ידע שהוא מנגן גם גיטרה. במהלך ההקלטות סטיוארט ואלן פרסונס רצו קטע גיטרה ספרדית לשיר הזה ובדיוק פיטר וייט קישקש לו על גיטרת ניילון Ovation שעלתה 50 לי"ש. הוא אילתר את הסולו, אלן פארסונס החליט במקום שזה מצוין וכך הוא נולד לו כגיטריסט והשאר היסטוריה:

את שיר הנושא Year of the Cat לא צריך להציג. הוא הושמע ברדיו במשך כל השנים, על אף ארכו. מכיוון שהוא מוכר, אז אפשר להאזין ולצפות בגרסה חיה מתכנית טלוויזיה משנת 1976. תראו איזה "נרד" אל סטיוארט:

התקליט הזה הוא פנינה של ממש. כדאי להכיר אותו טוב. יש סיכוי שהוא ילווה גם אתכם שנים רבות. איך אומרים המזדקנים, כבר לא עושים כאלה יותר (בטח שעושים. אולי לא כאלה, אבל תמיד עושים ותמיד יעשו דברים נפלאים).

מקווה שנהניתם. אני נהנה.

היא הייתה כה יפה

כשיצא הדיסק "זרעי קיץ" של מאיר אריאל, אי שם ב-1993, התאהבתי בו מיד. לטעמי, מטובי התקליטים המקומיים של שנות התשעים, ועדיין נותר די סודי. רוב הקהל מכיר מתוכו את שיר הנושא בלבד, אבל את התקליט עצמו, בשלמותו, על שלל שיריו, לא. הוא לא נכנס לקאנון. נשכח כלא היה.

זה תקליט טוב במיוחד של מאיר אריאל. הפיק אותו מוזיקאלית, שלום חנוך, ששותף לשניים מהלחנים. שירים נהדרים, הפקה נהדרת ומאיר אריאל נשמע מצוין. השיר "מים מתוקים" הנפלא, הוא מהתקליט הזה וכן "לא תתפוס אותי", "סתם אחד" ועוד.

השיר האהוב עלי ביותר בתקליט הוא "דומם עם זוג נאהבים". שיר נפלא עם טקסט מקסים שרק מאיר אריאל יכול היה לכתוב. בבקשה לקרוא, מוטב להאזין במקביל, יש חלון יו-טיוב למטה (פלייבק על גרסת הדיסק, מתוך "זהו זה"). קודם להאזין ונדבר אחר כך:

צרור של ציפורנים שחורות באגרטל

ובקבוק של יין, חתיכת גבינה

עוד רגע ואתם רואים את גבריאל

ציירת מפריז כה עדינה.

היה לנו רומן בקיץ שעבר

בעברית בצרפתית עם תרגום הגוף

היה לה מודליאני אורגינל של צואר

ושיער של רנואר אדום אסוף.

~

כשהיתה מתמלאת עד לאין הכילה

אז פיה היה באזני מפכה

צלילים מתוקים לא הבנתי מילה

אך הייתי צוחק ודומם מבכה

 ~

פלח של מלון, אגס, שני תפוחים

אור כה צנוע בחשכת הצריף

חזרנו מהחוף חמים ומלוחים

וזמר מהרדיו אותנו הטריף:

 ~

"היא היתה כה יפה"

שר הרדיו הער –

שהאיר את גופה

הלבן הסוער.

~

פסל של מלחין, פינה של שולחן

אור הרדיו רושם: בקבוק, אגרטל

מלבושים זרוקים על הכסא המסוגנן

של ואן גוך, גבריאל, גבריאל…

 ~

לא היה לה חזה

ולי לא עמד

רק מילמולים באנגלית

נבר מינד, נבר מינד

לא היה לה איכפת

אולי הייתי נחמד

אז שימשנו מודלים

לשיר אחד

 ~

זמר אהבה שכאילו ידע

שאנחנו שומעים ועלינו זימר

איך שהתחלנו באקראי להיוודע

ואיך שזה ודאי ייגמר…

 ~

"היא היתה כה יפה"

שר הרדיו הער

שהאיר את גופה החלק הסוער

 ~

"היא היתה כה יפה"

שר הרדיו הער

ויותר מזה לא רוצה

לא זוכר.

איזו שירה, איזה מילים: "היה לה מודליאני אורגינל של צוואר", "לא היה לה חזה, ולי לא עמד, רק מלמולים באנגלית, נבר מיינד, נבר מיינד". מקסים. כל כך ציורי. פנטזיה על אהבת קיץ, בתוך ציור ומוזיקה צרפתיים, עם צבע, עם ריח, עם מה לא. לטעמי, שיר קסום. איני מבין איך נותר לו בפינה, נשכח.

השיר הזה מיוחד גם כי הוא שיר שמספר על שיר, מסוים, אחר: כשהם חזרו מהים, חמים ומלוחים, זמר מהרדיו אותם הטריף: השיר / זמר הוא Elle etait si jolie (היא הייתה כה יפה) הנפלא של אלן ברייה. "… זמר אהבה, שכאילו ידע, שאנחנו שומעים ועלינו זימר… אז שימשנו מודלים לשיר אחד".

"היא הייתה כה יפה" של אלן ברייה, שיר נהדר, שהתמודד באירויזיון של 1963 והגיע רק למקום החמישי. שיר נפלא ומאוד לא נשכח. פרט טריוויה: בתחרות הוא הושר שמיני בתור, מיד לאחר נציגת שוויץ, אסתר עופרים.

ויש סיפור קטן ומיוחד בקשר לשיר הזה, שנכון ליום כתיבת שורות אלה, לאחר חיפוש גוגל, כנראה שלא מתועד בשום מקום. שמעתי אותו או גיליתי אותו בעצמי לפני שנים רבות, איני מצליח לזכור ואיני יודע להצביע על מקור, ולכן, רשמית, הוא בגדר אגדה אורבנית: כשפורסם Elle etait si jolie, התגוררה נעמי שמר המנוחה בפאריס והיא כתבה נוסח עברי לשיר. לא תרגום מילולי, אלא נוסח עברי חופשי. הצליח לה והטקסט היה כה יפה, אולי יפה מדי לדעתה בכדי להיות נוסח עברי לשיר של מישהו אחר, אז היא הלחינה אותו לשיר חדש. סיפור דומה לסיפור של "לו יהי", שנכתב תחילה כנוסח עברי ל- Let it Be של פול מקרטני מהתקליט האחרון של הביטלס, אבל היה שווה לחן מקורי והשאר היסטוריה.

השיר הנפלא שיצא הוא "העיר באפור". שיר על פאריז, המופנה כנראה לבתה של נעמי שמר, כשהשתיים חיו יחדיו בפאריס, באותן שנים ממש. היא שלחה אותו לבני אמדורסקי עבור "שלישיית גשר הירקון". (אם זכרוני מהילדות המוקדמת אינו מטעני, השיר הופיע כצד ב' של התקליטון "ירושלים של זהב" בביצוע שולי נתן. נודניק, אמרתי):

אם תנסו לשיר את המילים של "העיר באפור", על המנגינה של Elle etait si jolie, תיווכחו איך זה יושב בול.

במיוחד עבורכם קוראיי ומאזיני הספורים, הכנתי והעליתי לרשת גרסת קריוקי מיוחדת, עם מילות "העיר באפור" מסונכרנות על המנגינה של Elle etait si jolie, כדי לשיר, להיווכח ולהנות. במהלך הכנת הסרטון, שרתי את זה המון פעמים. זה כיף! אתם מוזמנים.

לסיום, הנה מאיר אריאל שר (פלייבק על גרסת הדיסק, מתוך "זהו זה") את "מים מתוקים". עוד שיר אהבה נפלא מהתקליט "זרעי קיץ", עם טקסט שווה במיוחד ומנגינה פשוטה ומופלאה. כמה שאני אוהב.

נקמת האוהב הנעזב

לפני הרבה שנים, מעט אחרי שהשתחררתי מהצבא, נתקלתי בשיר הזה, Olhos nos olhos (עין תחת עין) וכל כך התאהבתי בו, אז למדתי את המילים בפורטוגזית בעל-פה, אפילו שלא הבנתי מילה, ושרתי אותו לעצמי על הפסנתר: קוונדו וסה מי דה שו, מאו בם.  כמו אלי יצפאן מדבר צרפתית, אבל לא מצחיק.

איזה שיר!

"כשעזבת אותי יקירתי, אחלת לי כל טוב והרבה אושר, רציתי למות מקנאה, יצאתי מדעתי… אם תצטרכי אותי פעם, את מוזמנת, נראה אם תחזיקי מעמד כשתראי אותי כל כך מאושר. עין תחת עין, אני רוצה לראות מה תעשי…"

את השיר הנוגה כתב שיקו בוארקה Chico Buarque לאלבומו Meus Caros Amigos משנת 1976 ומאז זכה לעוד כמה ביצועים. אני מזמין אתכם להאזין לשני הביצועים האהובים עלי ביותר. תחילה, הביצוע המקורי של שיקו:


הביצוע הנוסף, שהוא האהוב עלי ביותר, הוא ביצוע של אחותו של שיקו בוארקה, Miucha, (אמה של בבל ג'ילברטו, אשתו של ג'ואאו ג'ילברטו) שהוקלט ב-1977, שנה לאחר הביצוע המקורי, מתקליט שלה עם אנטוניו קארלוס ג'ובים שמלווה אותה בפסנתר (שיקו בוארקה מתארח בתקליט). ביצוע פחות מוכר, אבל יפפפפפהההההה:

נראה לי שהשיר ישמע מצוין בתרגום לעברית, הרי הפריזינג של פורטוגזית יושב טוב על עברית. קדימה…

הנה מילות השיר בתרגום לאנגלית:

Olhos nos olhos (Eye to eye)

When you left me, my dear,
You told me to be happy and well.
I wanted to die of envy, almost went crazy,
But afterward, as usual, I took heed.

If you want to see me again,
You're going to see me remade, it's true.
Eye to eye,
I want to see what you will do,
When you realize that without you I am doing so well.

I'm looking younger,
and catch myself singing for no reason at all.
So much has happened,
So many men have loved me
More fully and much better than you.

If by chance you need me one day,
You're always welcome, come over.
Eye to eye.
I want to see what you will say,
How you will bear it to see me so happy.

:והנה הטקסט המקורי, בפורטוגזית

Olhos nos olhos

Quando você me deixou, meu bem,
Me disse pra ser feliz e passar bem.
Quis morrer de ciúme, quase enlouqueci,
Mas depois, como era de costume, obedeci.
~
Quando você me quiser rever
Já vai me encontrar refeita, pode crer.
Olhos nos olhos,Quero ver o que você faz
Ao sentir que sem você eu passo bem demais
~
E que venho até remoçando,
Me pego cantando, sem mais, nem por quê.
Tantas águas rolaram,
Quantos homens me amaram
Bem mais e melhor que você.
~
Quando talvez precisar de mim,
Cê sabe que a casa é sempre sua, venha sim.
Olhos nos olhos,
Quero ver o que você diz.
Quero ver como suporta me ver tão feliz.