רוצים שוב את ההי-די-הו!

באוגוסט זה טיילנו, תמר, אני, עמרי (7) ויעל (5.5) טיול קמפינג עם קרוואן בצפון איטליה. כשאחד הדיסקים שצרבתי לטיול, השמיע את Minnie The Moocher של Cab Calloway, בגרסה הנפלאה שלו מהסרט The Blues Brothers משנת 1980, עמרי ויעל נדלקו ובקשו אותו שוב ושוב. מה שתפס אותם הוא כמובן הפזמון Hi De Hi De Hi De Ho, אותו שרנו כולנו ביחד, וחשבתי לעצמי: איזה סווינג, איזה גרוב, איזה כיף, איזה יופי. שיר מעולה בביצוע סוחף עם סאונד נהדר:

כשעמרי ויעל שאלו על מה השיר, גמגמתי ו"מרחתי" אותם.

הסיפור של השיר ממש לא מתאים לילדים בגן ובכיתה א'. הדמות הראשית בשיר, מיני, שהיא קשוחה אבל עם "לב בגודל של לויתן", היא "Moocher", כינוי סלאנג שחור מתחילת המאה ה-20 למי שאוהב לעשן סמים של אחרים ולאו דווקא את שלו. מיני מסתבכת עם ברנש בשם סמוקי, ואוהבת אותו, אפילו שהוא "קוקי" (Cokey), ז"א על קוקאין. סמוקי זה, עאלק, מדרדר אותה לסמים ולקרחאנה, כשהוא לוקח אותה לצ'יינה טאון ומראה לה איך "נותנים בגונג" ("kicking the gong around"). ז"א, כפי שנכתב פה ושם, לעשן אופיום. אח"כ יש לה חלומות וכו' וכו' ומילות השיר האחרונות: "מיני המסכנה". אבל מה, הכל בטון שמח, כאילו עיר הנוער בחופש הגדול.

מיני זאת, היא כנראה לא רק סטלנית, אלא אפילו נערת גוגו, חשפנית או שרמוטה ממש, רחמנא ליצלן. הטקסט של השיר מתאר אותה כ-Frail, ז"א עפ"י מילוני הסלנג, קלה לפיתוי וחלשה מבחינה מוסרית, וכאדמונית, חמה ו-Hoocie coocher.  וויקיפדיה מספרת לנו על המושג Hoochie coochie, שהכוונה היא לריקוד בטן מיני מהמאה ה-19 ומכוון לאיברים הפרטיים של האישה.

בסרטם של האחים מארקס "לילה באופרה" משנת 1935, אומר גראוצ'ו מארקס: "אתה מוכן לשלם לו 1,000 דולר רק על מנת שישיר? למה? אתה יכול לקנות תקליט של Minnie The Moocher ב- 75 סנט. תמורת דולר ורבע תקבל את מיני עצמה!"

שמח. לא אפל. לא שיר סמים וסקס של לו ריד, אבל בכל זאת, מין וסמים, לא טקסט שמומלץ להסביר לילדים, אבל על רקע אי הבנת המילים, הטון השמח של השיר והביצוע הנפלא והמשעשע, הפך השיר הזה, בקרוואן שלנו, בכבישי איטליה המקסימים, ללהיט. לשיר ילדים שמח ומבוקש שוב ושוב, ושוב ושוב (כמקובל אצל ילדים בגיל הזה ואצל בחורות :-)) משל היה "בשדה כותנה קבוצת שחורים קוטפת ואו או או החמה יוקדת", כפי שניתן להתרשם מהסרטון.

את הביצוע הנפלא הזה הקליט קאב קאלאווי כשהוא בן 73 והוא נשמע בשיא כוחו. על אף שבסרט נראה קאלוואי בהופעה חיה על הבמה, מדובר בהקלטת אולפן. גרסה וירטואוזית, גרובית ביותר עם סאונד גדול, שקוף ונהדר. השיר נכלל בפס הקול של הסרט שהיה להיט בתחילת שנות השמונים. תקליט ואח"כ דיסק שכיח מאוד בתקליטיות של אותן שנים, של סרט שהעניק קאמבק מפואר לא רק לקאלאווי, אלא גם לריי צ'ארלס, אריתה פרנקלין וג'יימס בראון.

אני מזמין אתכם להאזין תחילה לביצוע הנקי מתקליט פס הקול של הסרט ולאחר מכן לצפות בקטע הסרט, בו מבוצע השיר, שנשמע קצת פחות טוב מבחינת סאונד והוא אינו מלא, אבל מאפשר להתרשם מהאיש ומהסטייל שלו, כשהוא שר ורוקד על הפלייבק:

~

בסרטון נראים ג'ון בלושי ודן אקרויד מחבלים ברכב קרוואן. כשנהגתי בקרוואן באיטליה, כשהשיר העפיל לראש מצעד הפזמונים של מוטק'ה הקרוואן שלנו, לא זכרתי את קטע הקרוואן בסרט. לא ידעתי שיש לי עסק פה עם שיר קרוואן מובהק ומקצועי.

קאב קלוואי, 1907-1994,  הקליט את השיר לראשונה ב-1931 ומכר ממנו מיליון עותקים. השיר נבחר להיכל התהילה של הגראמי ב-1999 והוא אחד השירים החשובים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הפופולארית של המאה העשרים, כפי שניתן להתרשם מהסקירה אודותיו בויקיפדיה.

הביצוע המקורי ממרץ 1931, כשקאלוואי בן 24 בלבד, נשמע וירטואוזי פחות מהביצוע המאוחר, אבל רענן ונפלא כשקולו של קאלוואי הצעיר, באופן טבעי, גבוה בהרבה מקולו כשהוא בן 73. כדאי להאזין:

קלאווי כשהוא בן 41, בשיא כוחו מבצע את השיר בשידור טלוויזיה משנת 1958, כאן הסקאט כמעט זהה לזה מהסרט האחים בלוז:

בסרטון הבא, קאב קלאווי כבר בן 81, שש שנים טרם פטירתו, מבצע את השיר ורוקד, בלי הסקאט המהיר, אבל ברמה שאינה מביישת (ג'רי מאליגן יושב מאחוריו, בלבוש, שיער וזקן לבנים, גם הוא כבר לא איתנו):

אני מניח שהשיר הזה ישאר מעתה מזוהה במשפחתנו עם טיול הקרוואן הנהדר בצפון איטליה בקיץ הזה של 2012. אפשר בהחלט להשתמש בו כשיר ילדים ומשפחה. קשה לעמוד בפני קסמו.

מהנעשה בעירנו

"וכך אתה יוצא לרחוב, העיר שהיא תמיד עירך,

לראות דברים שאין בהם אף שמץ של חידוש.

וכך אתה עובר ברחוב, על פני בתים וחנויות,

על פני פנים וחיוכים וקבצנים זקנים.

וכל פרצוף מזכיר לך, ראית כבר, ראית כבר!

והקולות אומרים לך: שמעת גם אתמול.

~

אבל פתאום בקצה הרחוב, עומד פנס אחד כחול,

אשר עמד כאן גם אתמול, והוא עומד פתאום.

ואין לדעת מה קרה, ואין פירוש לאור כחול.

ואין פירוש לחלונות, בבית הסמוך.

אבל לערב כנף-יונה והיא סוככת על העיר,

על חלונות וחיוכים וקבצנים זקנים".

היתכן ששיר של לאה גולדברג, שהלחין סשה ארוגב ושר אריק לביא, יוותר בלתי מוכר? ובכן, כן. עוד לא פגשתי מישהו שמכיר אותו ולא פלא שלא מצאתי אותו ביו-טיוב (אז ערכתי והעליתי את הסרטון שלהלן, עם המילים מתוזמנות).

שיר יפה, "תאורה" Illuminations. איני יודע באיזו שנה נכתב ובאיזו שנה הולחן.

אריק לביא הקליט אותו בשנת 1980 לתקליטו "אריק לביא שר". את העיבוד כתב מתי כספי.

אני אוהב את השיר הזה מאוד. אני מרגיש בשיר השוטטות הזה, בתל אביב, את אווירת תל אביב של פעם. עם עגמומיות כזו. כשאני שומע אני חושב על תל אביב של יעקב שבתאי ב"זכרון דברים" וב"סוף דבר". תל אביב, שבאותן שנים נראתה מבוגרת מכפי גילה. זו לא תל אביב העליזה של היום. זו עיר עצובה. תל אביב אפורה, כפי שהיא נראית בסרטים משנות השישים והשבעים, כמו אלה של אורי זהר.

הלחן אינו מלחניו הזוהרים של סשה ארגוב. זה לא "שיר ערש" או "השמלה הסגולה" או "פנס בודד", אלא לחן פשוט שמשרת את המילים. פשוט אבל יפה.

ואריק לביא… כמה יפה הוא שר. איזו הגשה, איזו דיקציה, איזו מוזיקאליות. ההקלטה נהדרת. ליווי פסנתר הפנדר-רודס, עם הריברב, נהדר. האם זו אלונה טוראל מנגנת?

ופריטת הגיטרה, והסקסופון והתופים שמצטרפים בבית השני והשלישי, עם שריקה בסגנון טרמין. איזה יופי! תאזינו. שווה!

שווה להכיר את השיר!