יש אין ספור תקליטי ג'אז מעולים. גודלה של ספריית הג'אז מרתיע לא פעם חובבי רוק סקרנים מלהציץ פנימה לאותו "בור ללא תחתית". ובספרייה הזו יש תקליטים שבמשך השנים הפכו לשם דבר, לרבי מכר, שאין תקליטיית ג'אז שתחסר אותם.
Soul Station של Hank Mobley מ-1960 לא נמנה על הקבוצה הזו. הוא לא יחכה לכם על כל מדף של חנות תקליטים ולא כל חובב ג'אז בהכרח מכיר אותו. אני מתחייב שהתקליט הזה הוא פסגה של ממש. אחד מתקליטי הג'אז הכי טובים! דמיינו שאתם עומדים מול מחלקת הג'אז בחנות תקליטים ולא יודעים מה? אם הוא שם, קחו אותו ולכו הביתה.
זה תקליט שתוכלו להאזין לו אלפי פעמים והוא בחיים לא ימאס עליכם!
זה תקליט רביעייה, סקסופון טנור, פסנתר, בס ותופים, עילאי. לכתוב שכבר לא עושים כאלה יותר, זו קלישאה. תקליטים טובים כמו זה, לא הצליחו לעשות הרבה, אף פעם. מעטים התקליטים שזורמים כל כך טוב. מעטים התקליטים שיש בהם כל כך הרבה סווינג וגרוב. שלישיית הקצב כאן, היא הטובה של זמנה: ארט בלייקי בתופים, פול צ'יימברס בבס וווינטון קלי בפסנתר והשלושה האלה בשיאם. יש בתקליט הזה פשטות שלא תאמן. לשיר את קטעי הסולו עם הנגנים. כל תלמיד לג'אז ייטיב לעשות אם ילמד את קטעי הסולו, צליל אחר צליל, מתוך האזנה וינסה להפנים את ה-Feel ולשאוף לגרוב.
היופי של הקטעים מבוסס לא רק על הגרוב הנפלא שלהם, אלא גם על האסתטיקה המתמטית שלהם, הליאונרדו דה וינצ'ית שלהם, אם יורשה לי, אם אני לא נסחף.
אני לא יודע, קוראים יקרים אם תקליט ג'אז מעולה זו סחורה בשבילכם, אולי ג'אז לא עושה לך את זה, אבל בכל זאת, יש בי אמונה נאיבית שתקליט שהוא פסגה של הז'אנר שלו, שיש בו פשטות גאונית, גרוב סוחף, יש בו פוטנציאל להגיע לכל אחד. ואם אתם מכירים את התקליט הזה, אני מזמין אתכם לשוב אליו, להתעמק בו ולהתענג עליו. יש לנו, חובבי המוזיקה האדוקים, לא פעם, נטייה להניח את המוכר והטוב בצד ולחפש את הנדיר, את הלא מוכר.
מה בעצם עושה את ההבדל בין התקליט המסוים הזה לעשרות ומאות אחיו לסגנון ההארד-בופ של ניו-יורק מהשנים 1954-1963? מה עושה את ההבדל בין התקליט הזה לתקליטים אחרים של הנק מובלי שהוקלטו חודשים לפניו או אחריו, תשאלו? שהוא פשוט יותר טוב. יותר מוצלח. "יושב" יותר טוב. הכל זרם בצורה מושלמת באותו יום ראשון אחה"צ, ה-7 בפברואר 1960. כל קטעי התקליט הוקלטו בטייק ראשון, לא הוקלט שום קטע שנשאר בחוץ. כל הקטעים מושלמים. התקליט פשוט נשמע פצצה, יש לו גרוב שאין שני לו, קטעי סולו יפים כמו פסל של מיכלאנג'לו. אני אומר את זה בביטחון מלא, אחרי אין ספור האזנות.
זה תקליט הארד-בופ בסטייל שקדם למהפכה המודאלית שהביא התקליט Kind of Blue, של מיילס דייויס, אשר יצא כחצי שנה קודם לכן. זה הארד-בופ פשוט ולא מתחכם. הנק מובלי, ממילא היה נגן צנוע עם צליל קל ועגול, לא חדשן, לא אינטלקטואלי ולא כריזמטי. לא הייתה לו להקה שלו ובהמשך שנות השישים, כשהכיוון המוזיקלי השתנה אל המודאלי והאוונגרדי, הוא הלך לאיבוד. התקליט הזה, הוא פסגה של ממש. יצירת מופת.
בואו האזינו ואני אכתוב כמה משפטים על כל קטע. זה תקליט שרובו בקצב בינוני, בלי בלדות בכלל מחד גיסא, ובלי "חפירות" מאידך גיסא. ממתק!
אל תתנו לזה להתנגן ברקע כמין "ג'אז כזה", נחמד, יותר או פחות. הישארו בקשב למה שמובלי וקלי מנגנים, עד כמה שניתן, את כל הדרך. מובלי מנגן כל כך פשוט וכל כך יפה שגם אם אתם לא מאזינים מיומנים של ג'אז, יש סיכוי גדול שתשמרו קשב ותיהנו. ברור שצריך יותר מהאזנה אחת, זה הרי לא פופ.
דבר נוסף: התקליט הזה יכול להיות אחלה בית ספר לג'אז. לא במובן של "עושה בית ספר", אלא ממש. הפשטות והמצוינות הם דרך להבין את השפה של המוזיקה הזאת ולהתאהב בה.
הקטע הפותח, You forgot to) Remember), סטנדארט מאת אירווין ברלין מ-1925. אני שר את הסולו של מובלי כל פעם שאני מאזין. אותו דבר עם הסולו הקופצני של ווינטון קלי בפסנתר. כמה שהנגיעה שלו בקלידים מרנינה, קריספית. איזה צליל יש לו. אין כמו ווינטון קלי:
הקטע השני בתקליט This I Dig of You הוא קטע מהיר וסוחף, אולי המוכר ביותר בתקליט מהסיבה שהוא הקטע היחיד של הנק מובלי שזכה להיכלל בספר התווים Real Book. מדובר בקטע מהיר וסוחף. הסולו הראשון הוא של ווינטון קלי וזה סולו כל כך טוב. הסולו של מובלי הוא קלאסיקה ממש. גאונות של פשטות ואסתטיקה:
הקטע השלישי בתקליט Dig Dis הוא בלוז גרובי ביותר, בקצב בינוני, שנפתח בקדמה של ווינטון קלי, ה-Head הוא בלוז מינורי אף שקטעי הסולו הפנטסטיים של מובלי וקלי (בתמונה למטה) הם על בלוז מג'ורי. יופי עילאי. לרקוד!
הקטע הבאת בתקליט Split Feelin's הוא בקצב בינוני-מהיר, עם מוטיב לטיני שנותן בלייקי. סווינג סוחף בניצוחו של ארט בלייקי, אולי גדול מתופפי ההארד-בופ:
הקטע הבא הוא שיר הנושא של התקליט Soul Station. זה בלוז 16 תיבות, קצב בינוני -איטי, כל כך יפה עם סולו נהדר של מובלי ולאחריו סולו מופתי של וונטון קלי, בי"ס לבלוז לכל פסנתרן. גרוב אמיתי:
הקטע החותם את התקליט הוא הסטנדארט If I Should Lose You מ-1936, בקצב בינוני, בביצוע הכי יפה בעולם:
כשאני כותב "הכי יפה בעולם" אני הרי מצטט את חברי המנוח והאהוב, המוזיקאי והמורה הדגול עמית גולן ז"ל (1964-2010). עמית היה מזוהה עם הנק מובלי יותר מכל אחד אחר בארצנו המיוזעת והוא הנחיל את המוזיקה של מובלי וחבורתו לדורות של תלמידים ונגנים. שמובלי ניגן, עמית היה אומר שזה "הכי יפה בעולם". הוא צדק. אני מתגעגע לעמית.
The Music Nudnik 
איזה יופי נעם!!! כמה אני אוהב את מובלי ואת Soul Station!!! בוא ואלחש לך סוד: לדעתי, שמו של ווינטון קלי הוא ערובה לאיכות בכל אלבום בו הוא מנגן ואני אומר זאת מבלי לפגוע כלל וכלל בקרדיט המגיע למובלי, צ'יימברס & בלייקי. אני מכיר כל תו ב- Soul Station כי כמו שכתבת – האזנתי לו אלף פעמים בערך. אני חולק עליך רק בעניין אחד: חובב ג'אז שלא מכיר אותו – כדאי שישאל את עצמו האם הוא באמת כזה.
ואני כבר רץ למדף כדי לשלוף אותו ולהאזין לו פעם נוספת.
שבת שלום נעם, עשית לי את הבוקר.
תודה בנצי. לגבי חובב ג'אז שלא מכיר…
חובב ג'אז בעיני הוא כל מי שאוהב להאזין לג'אז, גם אם יש לו 10 דיסקים בבית והוא מכיר רק את לואי ארמסטרונג, ג'ון קולטריין, מיילס דייויס, בילי הולידיי ואוסקר פיטרסון. מי שמאזין לתחנת הרדיו הטובה בישראל 88FM לא ידע לעולם על קיומו של התקליט הזה כי הוא לא מושמע בו, כמו מרבית תקליטי ההארד-בופ. בתכנית הג'אז היומית "סקסופון" הוא לא יושמע.
בשנת 1996 כשהייתה לי תכנית הרדיו "מסביב לחצות" (ראה הפוסט הראשון בבלוג הזה), המצב היה שלא משמיעים הארד-בופ ברדיו בישראל ואני ראיתי לעצמי שליחות והשמעתי, בשעה הראשונה, כמעט רק הארד-בופ. למיטב ידיעתי, המצב לא השתנה מי יודע מה. הלא כן?
נעם, השתכנעתי. והפעילות המסיונרית שעשית אז (ועושה גם היום), מבורכת בעייני.
הבן שלי לומד במגמת הג'אז בתלמה ילין, הוא ראה את הפוסט הזה ומיד עלה חיוך ענק על פניו. הוא צודק ה"נודניק" הזה הוא אמר לי. לפני מספר חודשים הוא "גילה" את מובלי והוא מת על Soul Station. השתמשת בביטוי שגור בפי מוזיקאי ג'אז, "יושב", אני שומע את זה הרבה בקרב חבריו של בני, על הרכב ש"יושב" טוב, בדיוק כמו זה אצל מובלי. ואמר בנצי חברי לפני שוינטון קלי זו ערובה להקלטה משובחת.צודק אף הוא.
היום בני חוגג יומולדת 16 וביקש בבוקר לשים דיסק של קולטריין, או, שייק יר בוטי של זאפה (טעם טוב יש לו….), עכשיו בא לו גם Soul Station בזכותך.
שבת שלום.
אכן יש לילד טעם משובח ,,,, אין מעבר לכל המוסיקאיים האלה , גארי מאליגן , בן וובסטר, לסטר יאנג וכמובן קולטריין , מובלי , ועוד רבים אחרים ,,,, את סצ'מו כמובן לא נזכיר כי הוא – המוסיקאי הגדול ביותר שקיים בקטע הג'ז, הבלוז , כל הדיסקים של מובלי אשר שמעתי כאן , קיימים אצלי בספריית הדסקים,,, ואני מאד נהנית דווקא מה"קשישים" …. שתמיד משאירים טעם של עוד …. יישר כח ,,,, לבן ושימשיך,,, מוסיקה היא הדבר הנפלא ביותר עלי אדמות …. המון הנאה ונחת בהמשך ,,,,,, מאסתי [אלמונית]
כמה כיף לי לקרוא את מה שאתה כותב. ובקשר לווינטון קלי, אני מסכים שנוכחותו בסשן היא תו של איכות וגרוב. תאזין ותשמיע לבן שלך את הקטע הבא, קלי רוקד ומרקיד:
הבלו מיטשל הזה , זה בלו מיטשל ככה שחור כזה מהאהובים עלי , החצוצרה המחוספסת , ההרכב הקלאץ' אין על האלבומים האלו של פריסטיג' , תענוג
Riverside, (הפקה של Orrin Keepnews) לא Prestige 🙂
מובלי הוא אחד מהאבות המזון בג'אז ואכן האלבום הזה שלו בשיאו , אבל להגיד שזה האלבום הארד בופ הכי טוב .. לא יודע .. יש עוד רבים טובים שכל תלמיד ילמד מאיפה משתין הדג וכל מאזין ירווה נחת מתקופת הזהב הזו . אכן וינטון קליי מוסיף פלפל באבלום הזה. ואם כבר האלבום הארד בופ הכי משומע אצלי הוא האלבום הזה .. הוא מושלם , קרוס אח קרוס , ואיזה הרכב .. פיסגת הפחד.. יופי של פוסט נועם תמשיך לסקרן אנשים.
תודה נתי. לא אמרתי שזה "אלבום ההארד בופ הכי טוב". אני לא איש של "הכי". הביטוי של עמית ז"ל "הכי יפה בעולם" לא כיוון לדירוג של משהו כמספר אחד. הוא אמר על הרבה תקליטים, קטעים, קטעי סולו וכו' שהם "הכי יפים בעולם". כך הוא ביטא את ההתלהבות שלו והוא תמיד צדק. גם התקליט שאתה בחרת הוא תקליט מעולה, אין ספק.
אכן אלבום מעולה ותודה שהבאת אותו לתשומת ליבי. הוא הנעים לי את השעה האחרונה במשרד.
נועם! מה שלומך?
אני חייבת להודות לך על התקליט הזה! אין ספק שהוא אחד התקליטים שמאפשרים לך לנהל חיים שלמים לצליליהם! כל כך מדויק.
אני משמיעה אותו לכל כך הרבה אנשים ומרגישה כאילו אני מפיצה את הבשורה! כאילו קיבלתי את התקליט המושלם שיכול לגרום לאנשים הסובבים אותי להבין מה אני מוצאת בג'אז!
בכללי אני רוצה להודות לך על הבלוג, אני עוקבת אדוקה. אני גם אקח את החירות להוסיף את הכתובת של הרדיו האהוב עליי, יש לי הרגשה שתתחבר.
http://www.ledjamradio.com/
אז תודה!!
נעים מאוד ותודה רבה. כיף היה לי לקרוא. בהחלט אאזין, אע"פ שאני ממעט להאזין לרדיו אינטרנטי כי ממילא אני נאבק על זמן להאזין למוזיקה ואני כל הזמן מגלה וחוקר דברים חדשים ומחוזות מוזיקליים פחות מוכרים. שוב תודה