קטגוריה: סיפורים אישיים על מוזיקה

מה זה ג'אז? תקשיב/י לתקליט הזה ונדבר

Art_Pepper_Meets_The_Rhythm_Sectionארט פפר היה כבר בן 32, מאחוריו 10 תקליטים וישיבה בבית סוהר, כשבוקר אחד, 19/1/57, הודיעו לו כי באותו היום, בשתיים בצהריים, נקבע לו סשן הקלטות עם שלישיית הקצב המהוללת של מיילס דיוויס, שלהקתו שהתה בעיר (לוס אנג'לס) להופעות.

לא התאים לו. הסקסופון שלו בדיוק חזר מתיקון לא מוצלח, הוא סבל מבעיית הירואין. הוא היה בלחץ.

הוא העריץ את השלישייה הזו, המתופף פילי ג'ו ג'ונס, הבסיס פול צ'יימברס והפסנתרן רד גארלנד. הוא מעולם לא ניגן אתם או פגש בהם. לא היה לו מושג מה הולך להיות ואיש לא תכנן מה ינגנו יחדיו.

זה לא הבטיח מי יודע מה. לא הבטיח, אבל קיים!

הנה סרטון מבוים עם שחקנים, אותו הפיקה אלמנתו של פפר, המתאר את הבוקר של ארט פפר, כולל ההפתעה, הבעיות הטכניות עם הכלי ואפילו סוחר הסמים שמגיע לאולפן. ברקע נשמע הקטע Straight Life (הלחנה מקורית של ארט פפר), המהיר בתקליט, מנוגן במהירות רצחנית, 138 רבעים לדקה (יש אותו להאזנה, באיכות משופרת עם כל התקליט, בהמשך):

ארט פפר אחר, הם כבר היו שם, ממתינים לו ובינתיים כבר בחרו קטע אחד לנגן. הוא בא, הצטרף לסיבוב אחד, מיד לאחר מכן הקלטה וזה הקטע הראשון שהוקלט והוא הפותח את התקליט, You'd Be So Nice To Come Home To. להיט מ-1943. ביצוע נפלא. תלחצו להאזין על רקע המשך הקריאה.

מיילס דיוויס עם שלישיית הקצב שלו 1957

מיילס דיוויס עם שלישיית הקצב שלו 1957

וככה במשך כמה שעות, הוקלט התקליט הנפלא Art Pepper Meets the Rhythm Section. לא סתם כונתה השלישייה אותה פגש ארט פפר: ה-סקצייה של הקצב, כי אכן מדובר בסקציית-על אשר בשנת 1957 הייתה בשיאה, הטובה מסוגה. (1957 הייתה גם שנה טובה במיוחד בתולדות הג'אז. שנה שהניבה המון תקליטי מופת. אולי יותר מכל שנה אחרת).

ובאולפן, כל קטע נוגן פעם אחת כחזרה ובפעם השניה הוקלט. זהו. כל הקטעים ב"טייק" אחד נהדר.

חובב ג'אז שייקח את התקליט הזה לידו יראה שם כמה "סטנדרטים" שמוכרים לו, גם שמות הנגנים מוכרים ואפילו את העטיפה כבר ראה במדפי חנויות התקליטים ואולי דילג. עוד תקליט אחד מני רבים הוא עלול לחשוב לעצמו. הוא עלול להחמיץ את אחד התקליטים הטובים ביותר בתולדות הג'אז. אני אוהב את התקליט הזה מאז קניתי אותו בשנות השמונים של המאה שעברה. אין מבקר שלא נתן לו 5 כוכבים.

מה שעושה את התקליט הזה שווה במיוחד, הוא 'הגרוב', הפשטות, הדיוק, השילוב הנהדר של רביעיית הנגנים, הצליל והיופי של הנגינה. זה היה מפגש קסום. הצליח להם מאוד.

שלמות. תקליט כל כך יפה, "הכי יפה בעולם" נהג לומר עמית גולן ז"ל (על הרבה תקליטים הוא אמר את זה והוא תמיד צדק).

מה יש לנו כאן? סקסופון אלט, פסנתר, בס, תופים. התקליט הוקלט לפני כמעט 60 שנה, חודשים ספורים לאחר הקלטת הסטראו הראשונה. כמה שהוא נשמע נפלא.

Art Pepperמה שמעניין הוא שארט פפר היה בכיר נגני האלט סקסופון של החוף המערבי וזו שלישיית הקצב הטובה של ניו-יורק והחוף המזרחי. באותן שנים היה הבדל משמעותי בין הסטייל והצליל "הקשה, השחור" של החוף המזרחי לצליל והסטייל "הרך, הלבן" של החוף המערבי. זה מפגש מיוחד. תערובת נפלאה.

יש תקליטים שקל מאוד להשמיע למי שלא שמעו ג'אז מעולם. אני לא בטוח שזה תקליט כזה. אבל למי שמוכן להאזין, זה לא תקליט קשה בכלל. הוא סוחף והוא מעולה מהדקה הראשונה ועד האחרונה. קטעי הסולו מנגינתיים מאוד.

מה שיוצא דופן בתקליט הוא שאין בו אף בלדה מובהקת, אטית. הקטע האטי ביותר, הוא הבלדה Imagination, המנוגנת בטמפו שאינו אטי. כמה יפה.

הנה כל קטעי התקליט להאזנה, על פי סדר הופעתם בתקליט, באיכות מעולה:

התקליט המובהק של חמישיית מיילס דיוויס עם שלישיית הקצב הזו, מאותה תקופה (הוקלט במחצית 1956) הוא Round About Midnight.

אשמח לקרוא תגובות. תודה

תקליט חדש ל-Milk Carton Kids – יופי צרוף

Montereyרק לפני מספר מועט של חודשים כתבתי על הצמד הנפלא הזה (Kenneth Pattengale הנמוך, וירטואוז הגיטרה, עם המרטין מהגוני הכהה, ו- Joey Ryan היפה ארוך השיער) ואני חש דחף לאו בר כיבוש, לכתוב שוב.

התקליט החדש שלהם Monterey לא מפסיק להתנגן במכונית שלי. הוא דוחק להזדמנות אחרת כל דבר אחר. אני מאזין לו שוב ושוב, בדרך לעבודה בבוקר, ומהעבודה בערב וכופה על כל מי שמתארח במכוניתי להאזין. זה לא נגמר עם המכונית.

נודניק אנוכי. עכשיו אצלכם על המסך.

לפני שבועיים בלבד (19/5/15) יצא התקליט וכבר אני כרוך אחריו והוא מתמסר לי.

התקליט הנהדר הזה הוקלט במהלך מסגרת סיבוב ההופעות האחרון, שהיה עמוס וארך שבעה חודשים רחוק מהבית. החודשים בדרכים, מעיר לעיר, הם מקור ההשראה של התקליט. בטקסטים ובאווירה. אווירה מלנכולית יש לומר.

השירים נכתבו תוך כדי, הוקלטו תחילה למחשב נייד לפני או אחרי הופעות, באולמות הריקים בהם התקיימו ההופעות. ההקלטות הסופיות הוקלטו רובן בכנסיה בנאשוויל טנסי.

לתקליט צליל נהדר. שתי הגיטרות האקוסטיות הישנות וההרמוניה הקולית המופלאה, משרתים סידרה של שירים מענגים שקוראים לשוב אליהם.

אם אתם לבד ברכב ויש לכם ציוד סביר ומעלה, תגבירו ווליום. תיהנו מהעומק מייפי הצליל. איפה שומעים צליל כזה?

כשרק נחשפתי אליהם בראשונה, בשנה שעברה, בתכנית הטלוויזיה Austin City Limits, אהבתי, אבל סיווגתי אותם מיד כ"רטרו" פולק. כמין "סיימון וגרפונקל" שלפני המפגש עם הרוק וההצלחה הגדולה. בסוף הפוסט הקודם השמעתי את "בליקר סטריט" של סיימון וגרפונקל מ-1964 לשם השוואה.

כיום, לאחר האזנות אין ספור למוזיקה שלהם, אני מבחין טוב יותר בייחוד שלהם. את מה שהוא לגמרי שלהם. בהרמוניה ובנגינת הגיטרה, אשר ככל שהיא מסורתית, נו טוב, "רטרו", אזהה אותה כשלהם "מקילומטר", חרף ההשפעה העמוקה מ-S&G. אולי זו רק פריטת הגיטרה הכה מיוחדת של קנת' פנטנגל שנשמעת לי "רק שלהם"?

גם בכתיבה שלהם איכות מיוחדת. טקסטים ליריים, מובנים ללא קושי. הרבה סיפורים על מקומות ואנשים. שירי מסע לרוב. שירי "ארץ אמריקה".

אני מזהה משהו עמוק מאוד במוזיקה שלהם. כדאי להקשיב טוב טוב לעומק של המוזיקה. לנגינת הגיטרה הנפלאה. הרבה מאוד דקויות.

חוש מלודי חזק ואסתטיקה עדינה ומוקפדת. לא תמצאו כאן שירים כמו שירי פול סיימון הדגולים, "אמריקה", "בוקסר" וכו'. לא צריך להיסחף. דומה כי יעברו עוד שנות דור עד שיגיע כותב ברמה של סיימון. אבל בכל זאת. עמוק, עדין, יפה, יפה, יפה.

הנה האלבום במלואו להאזנה ואני ממליץ להאזין לו ברצף:

אם להתייחס לכמה שירים. זה שכבש אותי ראשונה, Secrets of the Stars הרביעי באלבום. השיר הזה, הוא היחיד באלבום שנכתב בשת"פ עם אמן נוסף, שרה ג'רוז הנפלאה, עליה כתבתי בפוסט קודם (אתם חייבים להכיר אותה). איזה טקסט יפה ולחן כובש. שיר "פצצה". כאן בביצוע מול מצלמות וידאו, לא בסאונד של התקליט, אבל יפה והזדמנות לראות איך זה נראה:

יש לא מעט מלנכוליה בתמונות שהתקליט מתאר. הנה וידאו קליפ שהופק לשיר Poisen Tree על "איש קטן, בעיר קטנה, קצת קר והוא קצת 'דאון' וכל יום הוא עוד קצת כועס:

השירים מגוונים אף שמרביתם מלנכוליים ובטמפו איטי. שיר יוצא דופן הוא The City of Our Lady שמזכיר לי הוא בסגנון קאנטרי פולק של שנות השלושים. כמו זה שפרץ לתודעת הקהל העולמי באמצעות סרטם של האחים כהן, "Brother where art thou" משנת 2000. שיר נוסף שיוצא דופן בטמפו המהיר שלו הוא High Hopes עם נגינת גיטרה מהירה של קנת' פנטנגל.

אני כותב בכזו התלהבות על תקליט שיצא לפני שבועיים. מקווה שיעמוד במבחן הזמן. נראה לי שכן.

ניתן להשיג את התקליט בכל פורמט ברשת והוא עולה 18$ בגרסת ויניל שנראית לי "חובה" לאנשי ויניל.

Sarah Jarosz – מכישרון צעיר, לאמנית של ממש

לראות כישרון צעיר זה מסעיר. יש לא מעטים כאלה סביב, חלקם מתדפקים על דלתות תחרויות ה"איידול" "ווייס" וכו'. רק בודדים ממש מתפתחים להיות אמנים.

שרה ג'ארוס, ילידת אוסטין-טקסס 1991, היא אחת כזו. הוציאה את אלבומה הראשון כשהיא בת 18, והיום, כשהיא בת 23 יש מאחוריה כבר שלושה אלבומים וקריירה של ממש, במחוזות הקאנטרי-פולק האמריקאים. היא לא הייתה בשום "איידול" וכו'.

רוב הסיכויים שלא שמעתם עליה וסיבה אחת לכך היא שהיא אינה אמנית פופ או רוק. היא זמרת, כותבת, מלחינה ונגנית כלי פריטה במחוזות הפולק, בלו-גראס וכו'.

היא מקליטה ומופיעה עם הרכב שלישייה, היא מנגנת במנדולינה (שהיא הכלי המרכזי שלה), בנג'ו וגיטרה אקוסטית והשניים האחרים, נגני כינור וצ'לו. יש להם צליל יפיפה ויש לא מעט נגינה וקטעי סולו.

Follow Me Down - Copyהשנה היא פרצה לתודעת הקהל האמריקאי הכללי, לאחר שהתארחה בתכניתו של קונן אובריאן והופיעה בפסטיבלים מרכזיים. מגזרת המוזיקה הזו, היא הפכה כוכבת.

יש במוזיקה שלה הרבה מאוד. רבדים של השפעות שמצטרפים לסגנון ולצליל משלה.

הסגנון המוזיקלי הבסיסי, ממנו נובע הצליל והסטייל שלה, הוא Bluegrass. למי שאינו מכיר, מדובר בסטייל אינסטרומנטלי ממשפחת הקנטרי, המושפע ממוזיקת פולק מהאי הבריטי ומאירלנד וממוזיקה אפרו-אמריקאית. כדאי מאוד להכיר.

זה לא בלוגראס מסורתי, אלא עוד וריאציה יפה המשלבת השפעות, בעולם האמריקנה הפורח והמעניין.

לטעמי, חובבי פולק בריטי של שנות השבעים שאהבו את מסורת הזמרות הבריטיות של להקות קנטרברי, כמו סנדי דני, עשויים לאהוב אותה מאוד. יש שישמעו בשירה שלה את ג'וני מיטשל, כמובן עם עם דילן ועוד. כתיבה טובה, נגינה עילאית ושירים טובים מאוד. חובבי ג'אז עשויים לאהוב את הנגינה האינסטרומנטלית של ההרכב. עתירת כישרון.

למי שסקרן למוזיקה טובה,  זו מוזיקה טובה מאוד. אין שאלה.

Live at the Troubadourנחשפתי אליה השנה, במקרה. תחילה, נשמעה המוזיקה רק נחמדה, אבל ככל שהרביתי להאזין, 'נתפסתי' ואני מוצא עצמי מאזין לשלושת תקליטיה, לא מעט, ורוצה לשתף.

מלבד העובדה שהיא כותבת שירים טובים ומנגינתיים, היא יודעת לבחור קאברים מעניינים ולהעניק להם ביצוע שעושה אותם שלה, כאילו הייתה זמרת בשלה ומבוגרת.

תקליטה החדש, Build Me Up From Bones, השלישי במספר (שיצא כשהיא בת 22), הוא לטעמי תקליט מצוין.

הנה שיר מהתקליט, כאן בהופעה, עם השלישייה שלה, יחד עם הצמד The Milk Carton Kids עליו כתבתי בהתלהבות לא מזמן, בתכנית הטלוויזיה Austin City Limits (בימים אלה ממש שני ההרכבים חולקים סיבוב הופעות משותף):

הכלי עליו היא פורטת בשיר הזה, שדומה מאוד לגיטרה, הוא מנדולינת אוקטבה.

וזהו שיר הנושא מאלבומה החדש. שיר מצוין, לאו דווקא היפה בתקליט, אבל יש לו קליפ רשמי יפה מאוד:

התקליט הזה, שיצא בסוף 2013, תקליט מצוין. יש בו גם גיטרה חשמלית רכה, גיטרת סלייד, גיטרת דוברו, סאונד נהדר ושירים מצוינים.

והנה השיר הפותח את התקליט. כמה שהוא יפה:

הבלדה הזו, Gone too Soon, יכולה להיות להיט רדיו מינורי:

שני תקליטיה הקודמים, Song Up in Her Head, שיצא ב-2009, כשהיא בת 19 בלבד, ו-Follow Me Down שיצא ב-2011, טובים מאוד.

הם מסורתיים יותר מבחינה סגנונית. אם בתקליט החדשה יש התקרבות אל האמריקנה, שני התקליטים האלה "פולקיים" יותר.

דיברתי על היכולת שלה לבחור קאברים. הנה מתקליטה השני קאבר לרדיוהד, לשיר The Tourist:

ומאותו תקליט, שיר מקורי ויפה, My Muse, כאן בביצוע סולו חי שקדם לגרסת התקליט:

ב-9/8/12 הופיעה שרה ג'ארוז במועדון "טרובאדור" בלוס אנג'לס וגרסאות וידאו רשמיות שוחררו ליו-טיוב וב-2013 יצאו 5 שירים ב-EP. הנה מתוך ההופעה הנפלאה הזו, כמה שירים.

שיר מתקליטה הראשון, Tell Me Truth. כמה יפה:

ומאותה ההופעה, מתקליטה הראשון, ביצוע לשיר Shankill Butchers של ה-Decemberists, והשיר Broussard's Lament, מקורי שלה:

ולסיום, ביצוע יפה שלה לאחד השירים היפים ביותר שנכתבו מעולם, לטעמי, Kathy's Song של פול סיימון. היא והגיטרה, מנגנת במדויק את פריטת הגיטרה של סיימון:

היא כל כך מוכשרת והמוזיקה שלה כל כך טובה ומרשימה וזה קורה ממש עכשיו.