ג'ונתן ווילסון – תגלית נפלאה!

 

 Fanfare 2013אסור להחמיץ את ג'ונתן ווילסון! מי שאוהב רוק, ובמיוחד את הרוק מהשנים הטובות ביותר, אוהב שירים עם מלודיות חזקות, עם נגינה, לא רק ליווי, ז"א סולו גיטרה או סולו קלידים, עם פיתוח של רעיון לקטע של 7 דקות, ג'ונתן ווילסון הוא המוזיקאי בשבילו.

ווילסון, זמר כותב ומפיק מוזיקלי, כיום בן 39, במקור מצפון קרוליינה, עבר לקליפורנייה, ללורל קניון, מעוז סצנת הפולק-רוק של תחילת שנות השבעים. מה שמעניין הוא שווילסון, שהקים שם אולפן הקלטות אנלוגי, הצליח להחיות את הסצנה וסביבו נאספו מוזיקאים רבים, עד כדי כך שקמה בהנהגתו סצנת מוזיקה חיה ובועטת.

כמה מאמני לורל קניון של אותם ימים, כמו קרוסבי ונאש וג'קסון בראון, מהווים חלק מאותה סצנה, מקליטים אתו ועמם רבים וטובים אחרים. ווילסון והאולפן שלו הם מוקד עליה לרגל. לאחר שתאזינו למוזיקה שלו, תבינו למה.

Jonathan Wilson 2014המוזיקה שלו מזכירה את הימים ההם. כאמור, קטעים בני 7 דקות ויותר, עם קטעי סולו במרכזם, בסטייל של קליפורניה של תחילת שנות השבעים, עם שילוב של רוק בריטי מאותם שנים. רטרו או לא רטרו. זה נשמע מצוין! אולי בשפה של היום, לומר "מצוין" זה לא חזק מספיק. מעולה. מוזיקה נהדרת.

אני מתוודה שלא לא הכרתי אותו עד שאחד מקוראי הבלוג הזה, בתגובה לפוסט על ג'ייסון איזבל, המליץ. בדקתי ונדלקתי ומאז אני שומע ושומע ולא יודע שובע. תודה רבה גיל ג.

על אף גילו הדי מתקדם, ווילסון הוציא את תקליטו הראשון רק ב-2007 וסה"כ, עד כה, מדובר בשלושה תקליטים ו-E.P. ונוכחות רבה ברשת ובפסטיבלים. ג'ונתן ווילסון הוא שם חם באינדי של ארה"ב, בעיקר בקרב מוזיקאים.

לגבי הסטייל של ווילסון. זהו מצד אחד, רוק שורשי, מלודי מאוד, פולקי, כמו זה שהצליח ברדיו באמריקה בשנות השבעים, די רך, עם השפעות של פסיכודליה של קליפורניה, נניח, השפעה של Greatfull Dead, קרוסבי, סטילס ונאש. מצד שני, יש שם את כל הטוב של הרוק הבריטי של השנים הטובות: נגינת תופים סטייל Pink Floyd ונגינת מלוטרון. ויש כאן Doors, ומה לא. האמת שיש במוזיקה שלו עוד הרבה מאוד השפעות והכל משתלב כל כך יפה. מה שעושה הבדל גדול מ"מושפעים" אחרים וחובבי רטרו ונוסטלגיה, הוא איכות השירים הגבוהה מאוד, רמת נגינה עילאית ואיכות הפקה שמבטיחה תוצאה אופטימלית.

מכיוון שג'ונתן וולסון הוא אמן עכשווי, אני ממליץ להתחיל דווקא עם האלבום האחרון שלו Fanfare מ-2013. אלבום מעולה (אף שגם קודמיו מעולים. לא פחות ממעולים.

הנה התקליט להאזנה במלואו. אתם לא מאמינים מי מנגן ושר בתקליט הזה: דייויד קרוסבי, גרהם נש וג'קסון בראון שרים קולות, מייק קמבל ובנמונט טנץ', הגיטריסט והקלידן של ה-Heart Breakers של טום פטי מנגנים. והשירים, כמה הם טובים. איזו מוזיקה נהדרת. אל תוותרו על שום שיר. הטובים ביותר, הם לאו דווקא הראשונים. גם אלה שחותמים את התקליט, נפלאים. מה נגיד? תקליט פצצה!

Gentle Spirit

הפריצה של ווילסון לתודעת הקהל הייתה ב-2011, אז יצא תקליטו השני Gentle Spirit, שהיה הראשון שיצא באופן רשמי, בחברת תקליטים המכובדת Bella Union, וזכה להפצה, חשיפה, ביקורות מעולות והזמנה לחמם את Wilco.  זה תקליט נפלא! התקליט הזה מבטא את הסגנון המעוצב של המוזיקה של ווילסון והצליל שלו מדגים מדוע עולים אל ווילסון לרגל כדי שיפיק מוזיקאלית, להקליט אתו ואצלו, כדי לקבל את הצליל הזה.

הנה כל שירי התקליט, ברשימת השמעה של יו-טיוב, חלקם ביצועים חיים. תקשיבו איך הוא נפתח, כמה זה יפה. איך אפשר שלא להתאהב בזה? קחו ת'זמן ותאזינו לכל התקליט. פשוט נהדר:

Frankie Rayאת תקליטו הראשון Frankie Ray הקליט ב-2007 אך לא ברור לי אם הוא יצא בצורה רשמית ומתי. זהו תקליט אקוסטי מצוין, שרובו זמר וגיטרה אקוסטית ופסנתר. ווילסון מנגן בכל הכלים מלבד צ'לו. יופי של תקליט, העשוי שירים מצוינים אחד אחד. כבר כאן, חלק ניכר מהשירים ארוכים מאוד. שניים מהם בני 10 דקות. אין חשש, לא תשתעממו. זה כל כך טוב שימו לב, השיר האחרון גולד לתוך ביצוע נהדר של I'm Looking Through You של ה-Beatles. אפשר להאזין לכל התקליט הראשון ברשימת השמעה ביו-טויב (כל עוד היא תחזיק מעמד שם):

ב-2012 ווילסון הוציא EP נהדר שבו ביצוע ל-Isn't it a Pitty  של ג'ורג' האריסון ולאחר מכן שיר נפלא Trails Of Jonathan ועוד שיר מצוין שנשמע קצת כמו ה-Doors. איזה כיף:

אל תפספסו את הווידאו שלהלן. מדובר בהופעה (7 שירים) שהוקלטה במאי 2013 בתכנית רדיו של תחנה נחשבת מסיאטל. אפשר לראות את ווילסון והלהקה שלו, עם כי הנגינה העתיקים והנפלאים שלהם. ווילסון בגיטרת טלקאסטר ישנה והקלידן שלו באורגן VOX, כזה כמו של ה-Doors ומלוטרון כמו של King Crimson. והמוזיקה נהדרת. ראו כמה זה נפלא:

מי שמספר לכם שאין היום מוזיקה נפלאה, אל תאמינו לו. יש ויש. צריך רק לדעת איפה לחפש.

 

תקליט נפלא של ג'ייסון איזבל

Southeastern 2013

ג'ייסון איזבל (Jason Isbell) הוא זמר כותב מאלבמה, בן 35, שבילה כמה שנים טובות כחבר בלהקת הרוק הדרומי Drive-By Truckers ולפני כמה שנים יצא לעצמאות.

ביוני בשנה שעברה (2013) הוא הוציא את תקליט האולפן הרביעי שלו Southeastern. תקליט מעולה שאני מאוד מאוד ממליץ להכיר.

מדובר בתקליט שמהבחינה הסגנונית אפשר לסווג אותו כרוק שורשי, אמריקנה עם נגיעות של קאנטרי אלטרנטיבי. מי שהכינוי "קאנטרי" מרתיע אותו, יכול להירגע. מדובר ברוק גיטרות, אקוסטיות וחשמליות עדינות, אורגן האמונד, כינור, בס ותופים, יותר אקוסטי מחשמלי, מלודי מאוד, שירים עם "הוק", עם טקסטים נוגעים ודי עצובים, עם שרשי קאנטרי.

אני התחברתי לתקליט הזה מהר מאוד ואני שומע אותו ברכבי שוב ושוב, זוכר ושר את השירים, מקשיב למילים.

יש תקליטים שנשמעים נפלא ברכב. זה אחד מהם. גם הצליל הנהדר שלו, צלול ולא דחוס, וגם התחושה של תקליט נסיעה.

12 שירים מצוינים. זה לא קורה הרבה, לצערי, לפגוש תקליט חדש כל כך טוב. עם שירים כל כך טובים. שירי נסיעה, אהבה, אלכוהול, הסרטן שהוא הפיל בחדרה של חברה גוססת, בדידות. יופי של שירים. אחד אחד.

תקליט של אמן שסיים גמילה מאלכוהול. תקליט שאסור להחמיץ. שר את עצמו, נוגע עמוק. תקליט שיישאר. לא עוד אחד  מרבבות התקליטים שיוצאים ויוצאים ויוצאים, כי כל כך קל היום להקליט תקליט ורובם נשמעים כמו מישהו אחר, או מנסים להישמע כמו או שסתם נשמעים, סתם. ג'ייסון איזבל לא נשמע כמו מישהו אחר וזה לא עוד תקליט.

הנה כל שירי התקליט להאזנה. אשמח לקרוא מה אתם חושבים ומרגישים ביחס לתקליט הזה:

הנה השיר הפותח את התקליט, בהופעה בתכנית הטלוויזיה Austin City Limits:

בכל התקליט מנגנת בכינור ושרה אשתו הטרייה של איזבל, אמנדה שירס (Amanda Shires) שהיא זמרת כותבת בזכות עצמה עם תקליטים וקריירה. השילוב של השניים יפה וכדאי לעקוב אחריהם.

הנה שיר של אמנדה וכשג'ייסון לצדה:

Band of (High Voice) Horses

Acoustic at the Ryman 2014עם כל הנוסטלגיה וההתרפקות על מוזיקה מימים רחוקים, תמיד עושים ותמיד יעשו מוזיקה טובה ואפילו נפלאה. השאלה היא היכן כדאי, בכל זמן נתון, להתבונן כדי למצוא אותה בזמן אמת.

לכל סטייל יש את התקופות הטובות שלו. הרוק האמריקאי השורשי, זה שיונק מרוק'נרול, פולק, קאנטרי, בלוז ואפילו גוספל, או מה שמכונה לא פעם "אמריקנה", מצוי בתקופה טובה, הוא חי ובועט ומספק תקליטים מצוינים ומגדל אמנים עכשוויים נהדרים.

לא בכדי אני מרבה לכתוב בשנתיים האחרונות על מוזיקה אמריקאית בת זמננו שהיא נפלאה בעיני. אני נהנה לחוות אותה ולהתעמק בה, בזמן אמת. אני מתרשם שז'אנרים מוזיקליים אחרים שאהובים עלי, כמו ג'אז, רוק בריטי, ואפילו פופ אמצע הדרך, חווים שנים קשות ו"מייבשות". אמריקנה ורסנו, אמריקנה!

להקה נהדרת, אהובה עלי מאוד כבר כמה שנים, היא Band of Horses. הזדמנות אקטואלית לספר עליה נפלה בידי כפרי בשל השבוע (אמצע פברואר 2014), כשהלהקה מוציאה אלבום הופעה אקוסטי נפלא, שהוקלט בשנה שעברה (2013) בנאשוויל, טנסי. גרסאות עירומות של כמה משירי הלהקה, המבליטות את איכות השירים והמבצעים.

זו לא להקת קנטרי, אבל מתאים לה להקליט בנאשוויל. יש במוזיקה שלה גם קנטרי ועוד הרבה מהמוזיקה האמריקאית השורשית, כמו גם השפעות בריטיות ניכרות. אם אתם אוהבים את ניל יאנג, יתכן שזו להקה בשבילכם. זו לא להקה שמנסה להישמע כמו ניל יאנג, כפי שמנסים ונשמעים אחרים, אלא תוצר של השפעה ואבולוציה. כמו שצריך. בכל זאת, קולו הגבוה של הזמר, עשוי להזכיר את קולו של ניל יאנג.

התקליט הזה Acoustic at the Ryman מספק הזדמנות רכה ומזמינה, למאזינים חדשים להכיר את בן ברידוול ולהקת הסוסים שלו. מכיוון שהתקליט לא משקף את הצליל של הלהקה בתקליטיה, שהוא חשמלי, עם נוכחות של קלידים חשמליים, אל תוותרו על האזנה בהמשך הפוסט.

הנה התקליט במלואו להאזנה, ברשימת השמעה:

Band of Horses the Acoustic tour

בוודאי שמתם לב לקולו הגבוה של הזמר והיוצר המרכזי, בן ברידוול, צבע קול שמשפיע על צליל הלהקה. השירים המלודיים מאוד, מספקים הזדמנות להרמוניה קולית ולצליל נהדר.

מי שבצדק חש לא פעם שלהקות העת הזו לא מספיק מיוחדות ובעלות צליל משלהן, יחסית ללהקות הרוק הקלאסי למשל, יוכל להתרשם שללהקה הזו יש צליל משלה. אמנם ניתן לזהות כאן לא מעט השפעות (ניל יאנג אמרתי), אבל אי אפשר לטעות ולבלבל בינה לבין להקה אחרת.

יש במוזיקה של הלהקה גם אלמנטים של פופ, מבחינת מבנה השירים והקליטות שלהם, לא פעם כאילו הייתה מין Coldplay של האמריקנה והאינדי האמריקאי, אבל אין מדובר בלהקת אצטדיונים בפוטנציה, חרף ה"פופיות" המסוימת של שיריה. זו, לטעמי, להקה לאניני טעם, אוהבי נגינה ועומק. בכל זאת, להקת אינדי.

כמו רבות מהלהקות, הבנויות סביב מוזיקאי דומיננטי שכותב ושר, גם Band of Horses היא כזו. זו להקה של Ben Bridwell, אולם זו לא להקה של איש אחד. גם חברים אחרים בה כותבים, במיוחד ביל ריינולדס וטיילר ראמזי, שהוא זמר כותב מוערך בזכות עצמו, עם תקליטים וקריירה עצמאית שלא פעם נותן מופע סולו כחימום להופעת הלהקה.

כל ארבעת תקליטי האולפן של הלהקה (העטיפות להלן), שהראשון שבהם יצא ב-2006, מוצלחים למדי. לשמחתי, זכיתי להיחשף ללהקה מיד לאחר תקליטה הראשון, Everything All the Time מ-2006, אותו אהבתי ושמחתי על כל תקליט נוסף שיצא, כאשר רוב הזמן הייתה לי התחושה שכל תקליט טוב מקודמו. לטעמי, שני התקליטים הטובים ביותר של הלהקה, ועליהם אני ממליץ מאוד, הם Infinite Arms מ-2010, וב-Cease to Begin מ-2007.

אלה תקליטים חשמליים, לא אקוסטיים, אבל הם מלודיים ובסה"כ, די רכים. השירים כל כך טובים והצליל, הצליל, נהדר. קולו הגבוה של ברידוול, לא פעם בהרמוניה, על רקע גיטרות חשמליות וקלידים סמיכים, נשמעים מצוין. אלה שני תקליטים פנטסטיים. אפשר להאזין להם במלואם כאן וכדאי מאוד לשים עליהם יד או הארד דיסק.

הנה התקליט Infinite Arms להאזנה, במלואו. התקליט הזה הוא תקליט להקה מובהק מאחר ומרבית חברי הלהקה תרמו שירים והתוצאה נהדרת. אל תדלגו, תאזינו. כמה יפה השיר הפותח וכמה יפים השירים הבאים אחריו. שימו לב לקלידים העמוקים, לצלילים דמויי מלוטרון ועד כמה הם משתלבים יפה עם הגיטרות ועם הקול הגבוה של ברידוול. כמה שזה יפה, כמה שאני אוהב את זה. לטעמי, מהטובים שבתקליטי העת הזו:

והנה התקליט Cease to Begin להאזנה במלואו, גם עליו מומלץ שלא לדלג. הוא עתיר בשירים נפלאים והצליל שלו נהדר. יופי של תקליט:

עד כמה הלהקה הזו נהדרת, ניתן להתרשם גם מההופעה הזו שהוקלטה בעיר קלן בגרמניה במסגרת תכנית הטלוויזיה Rockpalast. הנה היא במלואה, מומלץ מאוד לצפות ואפשר להוריד את זה לצפייה בסטרימר. אחלה הופעה:

הנה להאזנה תקליט האולפן האחרון, Mirage Rock, מ-2012 שהוא מאוד רוקיסטי יחסית לקודמיו, אף שבשירים השקטים ניכרת השפעת ההרמוניות של להקת "אמריקה" מהסבנטיז. הטקסטים משקפים את ההתבגרות של הכותבים, שהפכו בעלי משפחות וילדים.

אחד מביטויי ההצלחה של הלהקה הוא עצם הפקת התקליט היפה הזה ע"י גלן ג'ונס (Glyn Johns), מפיק על, אגדי, הייתי אומר, בעשור השמיני של חייו, עטור פרסים ותהילה, שמאחוריו הקלטות ומיקסים לביטלס והפקת אין ספור קלאסיקות של רוק לרולינג סטונס, האיגלס, לד זפלין, סטיב מילר בנד ומי שלא תרצו. התוצאה נשמעת בצליל (גלן ג'ונס המציא שיטות להצבת מיקרופונים, במיוחד בקשר להקלטת תופים בעזרת שלושה מיקרופונים בלבהד):

ולסיום, התקליט הראשון Everything All The Tome, מ-2006, איך שהכל התחיל: