מה הוא עושה לך, מריסה?

תמיד אהבתי לשמוע את שלישיית הגשש החיוור שרה. תמיד היו לה מעט מדי שירים לטעמי. עוד שהייתי ילד רך בשנים, אהבתי במיוחד את "מה הוא עושה לה". נדמה לי שאני זוכר את עצמי נהנה מהשיר הזה עוד לפני ששמתי לב ל"פאנץ'" בסוף השיר והבנתי מה הוא באמת עושה לה ש"היא נמסה כמו חמאה על המחבת". השירה הגששית והשמחה השכונתית שהביאו לשיר, עשו לי את זה. זה אותו הווי שכונתי של פעם, שמצטייר גם בשיר שכתב להם דני סנדרסון כמה שנים אחרי, "זו שמעל לכל המצופה".

שלישיית הגשש החיוור שרה כל כך טוב, שלושת חבריה היו השלד של "התרנגולים", אבל ההצלחה ההיסטרית בביצוע מערכוני שבת בבוקר שילדי שנות השבעים גדלו עליהם, שמה בצל את הכישרון כשלישייה ווקאלית. מה שייחד את הגששים הזמרים, היה ההומור, שלא היה לשלישיות האחרות, בתקופת תור הזהב של השלישיות, אז בשנות השישים.


את השיר הזה הציע פשנל לגשש והם הקליטו אותו לתכניתם הראשונה "שמחת זקנתי" (1964), שהורכבה משירים בלבד, והוא שיר ראוי לציון במיוחד. מדובר בשיר אהבה נפוליטאני מ-1954 של המלחין והזמר Renato Carosone רנאטו קרוזונה (1920-2001), מתקליט משנת 1955, אותו כתב לאשתו מריסה. Maruzzella, הוא הכינוי הנפוליטאני לשם מריסה (כמו שסאשה הוא הכינוי הרוסי לאלכסנדר). השיר הזה הוא קלאסיקה נפוליטאנית שזכתה להמון ביצועים, מפי זמרים וזמרות, כולל ביצועים מהשנים האחרונות. זהו הביצוע המקורי משנת 1955:

מה שמייחד את הגרסה העברית ששרו הגששים הוא שהנוסח העברי אותו כתב יוסי גמזו (היום, פרופ' יוסי גמזו), עם הסיפור על הבחורים המתבוננים בתשוקה ובקנאה גלויה בבחורה הנחשקת ובבחור שלה, הוא הקו ההומוריסטי המסופר בדימויים יפים שמעלים חיוך תמיד. הגרסה המקורית Maruzzella, הוא שיר תשוקה מיוסר וסינטימנטאלי, לעומת הגרסה העברית, שהיא שיר תשוקה-קנאה הומוריסטי, חמוץ-מתוק.

אין מה לומר. טקסט הגרסה העברית המבריק, טוב מהמקורי (כפי שאני מצליח להבין מהתרגום לאנגלית) והוא מגייס את הלחן וה"גרוב" הנפוליטני לטובת הטקסט ההומוריסטי הנהדר. הגרסאות האיטלקיות הרבות, רובן רציניות ורוויות סבל, כמה מהן דומות לשיר מזרחי ישראלי לכל דבר.

ברור שהרעיון של הנוסח העברי, "מה הוא עושה לה", נולד מהאתגר לתרגם את השם Maruzzella המתנגן, שעומד במרכז הפזמון. האתגר, למצוא מילים בעברית שמספקות את אותו צליל, מרוצצלה, הניב את ההברקה של יוסי גמזו.

הטקסט העברי הלא עדכני, עם הדימויים והסלנג של שנות השישים ("אין לו פרייבט", "מציצים מהבלקון", "הולך לו קלף"), לא גורע אלא תורם לחן הרב שבגרסה העברית. כמה התאים השיר לגשש החיוור. כמה חסרים אמני במה כמוהם. כמה המוזיקה הים תיכונית, שנותרה לבדה לבטא הווי עממי ושכונתי, חסרה את ההומור האינטליגנטי שבא לידי ביטוי בשיר הזה. כמה היא חסרה טקסטים עם חן כזה, עממי אבל לא פרחי.

בשנות התשעים הקליטו גידי גוב ושלמי שבת, לתכנית הטלוויזיה "לילה גוב", גרסה חדשה ושמחה לשיר ששמרה יפה על רוח השיר וגם היא כיפית ומוצלחת, שהחזירה אותו לתודעה וחשפה אותו בפני דור חדש של מאזינים.

ישנן גרסאות מקומיות נוספות לשיר, שלטעמי חוטאות ביבבנות המאפיינת את המוזיקה המזרחית. אני נשאר עם הגשש החיוור ונהנה גם מגרסת "לילה גוב".

הנה כמה ביצועים באיטלקית, שונים זה מזה ומעניינים כל אחד בדרכו:

הנה גרסה חדשה ממש וסקסית, משנת 2010, של Genaro Cosmo Parlato מתוך סרטו הדקומנטארי של השחקן והבמאי ג'ון טורטורו Passion. סרט מעניין ולא מוכר כאן, דובר איטלקית, העוסק במוזיקה של נאפולי, במגוון הסגנונות שלה ובשורשיה:

ביצוע מסורתי ויפה של רוברטו מורדו, זמר נפוליטני יליד 1912 אשר הלך לעולמו ב-2003:

ביצוע יפה מאוד בהופעה חיה משנת 2008 של זמרת יווניה בשם Martha Frintzila עם הקול הנמוך והחם:

ביצוע של לינה ססטרי, זמרת ושחקנית קולנוע, טלווזיה ותיאטרון נפוליטנית ותיקה ורבת פעלים:

הנה מילות השיר בעברית, בתרגום מאיטלקית לאנגלית (על מנת להתרשם מהשוני התכני בין המקור האיטלקי לגרסה העברית) וגם טקסט המקור באיטלקית:

יש לה עיניים כמו שני ספלי קפה טורקי
יש לה מותניים כמו לגיטרה איטלקית
יש לה שיער כמו כתר יש לה את כל היתר
אך מתברר באיחור שיש לה גם בחור.

מה הוא עושה לה מה הוא עושה
כש… כשעיניו הוא רק נושא
נמסה היא כמו חמאה על המחבת?
מה יש לו שאין לנו
מה הוא בכלל חושב עצמו כל כך
מה הוא עושה בשביל שלבבה רק אליו יוביל
מה הוא עושה לה מה הוא עושה?

אין לו שום תואר ואין לו פרייבט משום מה
אין לו מקצוע אין לו גם מיל על הנשמה
אין לו עתיד בטוח רק צווארון פתוח
אך מי צריך פרוטה כשיש לו רק אותה.

מה הוא עושה לה מה הוא עושה
כשאיך שרק הוא מנסה
להתחיל אתה היא כבר שלו מיד?
וכשבאים אנחנו
עם כוונות טובות זה לא מועיל
איזה מזל נבזה איך זה הולך לו מן קלף כזה
מה הוא עושה לה מה הוא עושה?

ומדי ערב כשהם הולכים אל הירקון
אנו בלי הרף כאן מציצים מן הבלקון
ובחרוק שיניים מתבוננים בשניים
אך כמו תמיד איזה קיר או איזה עץ מסתיר.

מה הוא עושה לה מה הוא עושה
עם מן פרצוף תמים כמו שה?
מילא אם היה באמת כזה אז טוב
אלא שהאמת היא
שזה בכלל לא כך וחוץ מזה
מה שמרגיז פה עוד זה שבעצם ברור מאוד
מה הוא עושה לה מה הוא עושה

הנה תרגום הטקסט האיטלקי לאנגלית:

Maruzzella (nickname for Marisa in Neaples)

Ho!
Who is listening?
And now who is singing with me
Hey, while
the moon is facing to see
Throughout this beach
in Procida and Resina
They say: Look
What a woman can do!

Maruzzella Maruzzé,
you put the sea into your eyes
and a regret
into my chest
You make my heart beat
stronger than the waves
when the sky is dark,
first you tell me yea,
then softly you let me die

Chorus: Maruzzella Maruzzé

Ho! Who can help me?
If you do not come to help me?
Hey,
I've got a burning desire
to kiss you
Come here pretty one,
and give me your sweet little mouth
made of sugar
just to poison me!

Maruzzella Maruzzé …

והנה המקור האיטלקי

Ohé!
Chi sente?
E chi mo canta appriesso a me?
ohé,
pe' tramente
s'affaccia 'a luna pe' vedé!
Pe' tutta 'sta marina
'a Pròceda a Resína,
se dice: "Guarda llá,
na femmena che fa!"

Maruzzella, Maruzzè'…
t'hê miso dint'a ll'uocchie 'o mare
e mm'hê miso 'mpiett'a me
nu dispiacere…
Stu core mme faje sbattere
cchiù forte 'e ll'onne
quanno 'o cielo è scuro…
Primma me dice "sí",
po', doce doce, mme faje murí…
Maruzzella, Maruzzé'…

Ohé!
Chi mm'ajuta?
Si tu nun viene a mm'ajutá?
Ohé,
mm'è venuta
na voglia ardente 'e te vasá.
E vieneténne oje bella…
e damme 'sta vucchella
ca, pe' mm'avvelená,
'e zùccaro se fa…

Maruzzella, Maruzzè'…

אני מפנה לפוסט מתוך הבלוג "זה מסתובב" של ערן דינר שבו סקירה של הקלטות הגשש החיוור המוקדמות, שבו מידע ודעה ראויים.

ודאי שאהבה שקר לה, סובלת גם ממחושים

יוסי בנאי 1979

עם צאתו של התקליט "שירים אחרונים" של יוסי בנאי, שבה התקשורת ונזכרה באמן הנפלא הזה, שהיה אושיית תרבות מהמדרגה הראשונה. שחקן נפלא, שהשפה העברית התגלגלה בפיו באופן שאין שני לו. בנאי היה ממנסחי השפה העברית החדשה של שנות השישים והשבעים (במערכוני הגשש החיוור ואח') ומי שחיבר את התרבות המקומית, יותר מכל אחד אחר, לאמנות ההגשה של השנסון: ג'ורג' ברסאנס (התקליטים / מופעים "הגורילה" ו"אין אהבות שמחות"), שארל אזנבור ("כך הם קוראים לי"), ג'ורג' מוסטקי ("פרצוף של צועני" ו"הגבירה בחום") וז'אק ברל ("אהבה בת עשרים" ועוד).

אהבתי את יוסי בנאי כמבצע מאז שהייתי ילד בביה"ס היסודי.

ב-1979, כשהייתי בכיתה י"א, יצא התקליט "יוסי בנאי", בהפקת דודו אלהרר, עם הציור של יוסל ברגנר על העטיפה.

כמה אהבתי את את התקליט הזה.

התקליט הזה, לא זכה לכבוד המגיע לו. היו בו כמה "להיטי רדיו", שהגדול שבהם היה "אני סימון ומואיז הקטן", של יוסי בנאי וחנן יובל, שהוליד מופע מצליח מאוד, את שירם של יוסי בנאי ומתי כספי "מרוב אהבה" ("כשהוא אוהב את ההיא, תמיד הוא אומר לה…") וכן השיר המופלא "את הלילה שלך מרגיעים", של אלתרמן, בלחנו הנפלא של עודד לרר (איפה עודד לרר?), אולם התקליט עצמו נותר ברובו בלתי מוכר. להערכתי, לא נמכרו ממנו עותקים רבים.

רק לפני פחות מחמש שנים יצא לראשונה ע"ג דיסק, במארז משותף עם תקליט אחר, כשהתקליט הזה, נחבא לו בפנים, רחוק מהעין. ספק אם ניתן למצוא אותו בחנויות.

לא תמצאו אותו בדיסקוגרפיה של יוסי בנאי באתר MOOMA של MAKO, ב"שירונט" וברשימות נוספות כאילו לא בא אל העולם.

אם תחפשו בגוגל, כמעט ולא תמצאו מידע על התקליט הנהדר הזה.

אהבתי ואני אוהב את התקליט הזה מאוד. לטעמי זהו תקליטו הטוב ביותר של יוסי בנאי בכל שנותיו. הלחנים נהדרים, של מיטב המלחינים הצעירים של התקופה: יוני רכטר, מתי כספי, יהודית רביץ, עודד לרר ("סליחות"), חנן יובל, העיבודים מתוזמרים ויפים, הסאונד טוב ובכלל, הכל בטוב טעם. הפקה יוצאת מן הכלל.

יוסי בנאי שר בתקליט הזה טוב יותר מאשר בכל תקליטיו האחרים, בין אלה שקדמו לו, ובין אלה שבאו לאחריו. הוא שר נקי, ללא הזיופים הקטנים שכה אפיינו אותו, דל מאוד במניירות. נקי.

בתקליט כמה אוצרות אבודים: בנוסף ל"את הלילה שלך (מרגיעים)", שהפך לקלאסיקה, יש שיר נוסף של אלתרמן, גם כן בלחנו של עודד לרר: "עוד אבוא אל סיפך", ויש עוד. כדאי מאוד לחפש ולגלות.

לראות חבר בוכה

שיר אהוב עלי במיוחד מהתקליט הזה הוא "לראות חבר בוכה", שהוא תרגום עברי של יוסי בנאי עצמו לשיר שהיה באותה עת חדש יחסית, Voir un ami pleurer, של ז'אק ברל.

ברל כתב והקליט את השיר לתקליטו האחרון: Brel אשר יצא בשנת 1977, שנתיים בלבד לפני תקליטו של בנאי.

(תקליטו האחרון הנ"ל של ברל, יצא לאור בהוצאות מחודשות תחת השם: Les Marquises)

זה שיר מלנכולי מאוד, שלא כמו שירים אחרים של ברל עם תוכן קשה, אף שיש בו מעט סרקזם, הוא מלנכולי ממש. הנה גרסתו המקורית של ברל:

ברל נפטר כשנה לאחר צאת התקליט, ב-1978 ממחלת הסרטן, כך שגרסתו של בנאי, הייתה לשיר חדש ממש, תחת הרושם של מותו של ברל.

גרסתו של יוסי בנאי דומה מאוד. הוא תרגם את המילים כמעט מילה במילה וגם העיבוד המוזיקאלי, כמעט זהה, עם אותו קו ליווי בפסנתר, כפי שניגן בהקלטה המקורית, שותפו של ברל להלחנות רבות, ג'ראר ז'אנסט.

השיר לא היה ביו טיוב אז יצרתי סרטון עם המילים מתוזמנות למוזיקה, כמו בסרטון קריוקי והעליתי:

~

עד כמה השיר אינו מוכר ניתן להתרשם מהעבודה שנכון ליום כתיבת שורות אלה, לא ניתן היה למצוא את המילים ברשת (שירונט וכו'), להלן הנוסח העברי של בנאי:

ודאי שמלחמות ישנן עוד

ויש עמים בלי מנגינות

ודאי שלא נותרה טיפת רוך

ואין יותר מה לגלות

ודאי שכסף אין לו ריח

אך לאפי ריחו עולה

ודאי שמשחיתים כל פרח,

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי יש כשלונות בשפע

ויש גם מוות ידידיי

הגוף מרכין ת'ראש לפתע

ומתפלא שהוא עוד חי

ודאי נשים בוגדניות הן

ובציפור צייד יורה

ודאי שלב מפסיק לפעום כן

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי יש עיר שהתעייפה לה

מילדיה התשושים

ודאי שאהבה שקר לה

סובלת גם ממחושים

ודאי הזמן חולף בשקט

ובחוצות המון הומה

והאמת שמתחמקת

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי שהמראה צודקת

ואנו כך נראים מזמן

נדמה שאנו אש יוקדת

אבל אנחנו רק עשן

וכל אותם אשר אחים הם

מאהבה ליבם גואה

כי לאהוב כל כך יודעים הם

אבל לראות חבר בוכה…

ככל שהנוסח העברי דומה למקור, הוא לא זהה. ראו את ההבדל בבית הרביעי, עם המראה הצודקת, האומץ להיות יהודי…(איני דובר צרפתית ומהתרגום האנגלי, לא ממש הבנתי).

בגרסה הידועה של נעמי שמר לשיר "אהבה בת עשרים" יש משפט יפה יותר מהמשפט המקורי של ברל: "ובלילות הכי קרים, היו ודאי גם אחרים, שאת גופך השביעו נחת".

גם בשיר הזה, המשפט על אותה אהבה שקר לה, הסובלת ממחושים, נשמע יפה יותר מהמשפט המקורי, על האהבה שסובלת מכאב שיניים, או משיניים לא יפות.

הנה הטקסט המקורי של ברל בצרפתית:

Bien sûr il y a les guerres d'Irlande
Et les peuplades sans musique
Bien sûr tout ce manque de tendres
Il n'y a plus d'Amérique
Bien sûr l'argent n'a pas d'odeur
Mais pas d'odeur vous monte au nez
Bien sûr on marche sur les fleurs
Mais voir un ami pleurer !

Bien sûr il y a nos défaites
Et puis la mort qui est tout au bout
Nos corps inclinent déjà la tête
Étonnés d'être encore debout
Bien sûr les femmes infidèles
Et les oiseaux assassinés
Bien sûr nos cœurs perdent leurs ailes
Mais mais voir un ami pleurer !

Bien sûr ces villes épuisées
Par ces enfants de cinquante ans
Notre impuissance à les aider
Et nos amours qui ont mal aux dents
Bien sûr le temps qui va trop vite
Ces métro remplis de noyés
La vérité qui nous évite
Mais voir un ami pleurer !

Bien sûr nos miroirs sont intègres
Ni le courage d'être juifs
Ni l'élégance d'être nègres
On se croit mèche on n'est que suif
Et tous ces hommes qui sont nos frères
Tellement qu'on n'est plus étonnés
Que par amour ils nous lacèrent
Mais voir un ami pleurer ! 


ובתרגום לאנגלית:

Of course there are the Ireland wars
And the tribes without music
Of course all this lack of tender
And America is no more
Of course money has no smell
But no smell go up to your nose
Of course we walk on flowers
But but seeing a friend crying

Of course there are our defeats
And death at the very end
The body is already leaning it's head
Surprised of being still standing
Of course the unfaithful women
And the murdered birds
Of course our hearths are losing their wings
But but seeing a friend crying

Of course these exhausted cities
By these fifty years children
Our powerlessness in helping them
And our loves that have toothache
Of course the too fast time
These subways full of drowned
The truth that avoids us
But but seeing a friend crying

Of course our mirrors are upright
Neither the courage to be a jew
Nor the elegance to be a nigger
We think of us as wick we are only tallow
And all this men that are our brothers
So much we aren't surprised anymore
When for love they lacerate us
But but seeing a friend crying


איזה שיר נפלא, הלא כן?