תגית: נעמי שמר

היא הייתה כה יפה

כשיצא הדיסק "זרעי קיץ" של מאיר אריאל, אי שם ב-1993, התאהבתי בו מיד. לטעמי, מטובי התקליטים המקומיים של שנות התשעים, ועדיין נותר די סודי. רוב הקהל מכיר מתוכו את שיר הנושא בלבד, אבל את התקליט עצמו, בשלמותו, על שלל שיריו, לא. הוא לא נכנס לקאנון. נשכח כלא היה.

זה תקליט טוב במיוחד של מאיר אריאל. הפיק אותו מוזיקאלית, שלום חנוך, ששותף לשניים מהלחנים. שירים נהדרים, הפקה נהדרת ומאיר אריאל נשמע מצוין. השיר "מים מתוקים" הנפלא, הוא מהתקליט הזה וכן "לא תתפוס אותי", "סתם אחד" ועוד.

השיר האהוב עלי ביותר בתקליט הוא "דומם עם זוג נאהבים". שיר נפלא עם טקסט מקסים שרק מאיר אריאל יכול היה לכתוב. בבקשה לקרוא, מוטב להאזין במקביל, יש חלון יו-טיוב למטה (פלייבק על גרסת הדיסק, מתוך "זהו זה"). קודם להאזין ונדבר אחר כך:

צרור של ציפורנים שחורות באגרטל

ובקבוק של יין, חתיכת גבינה

עוד רגע ואתם רואים את גבריאל

ציירת מפריז כה עדינה.

~ 

היה לנו רומן בקיץ שעבר

בעברית בצרפתית עם תרגום הגוף

היה לה מודליאני אורגינל של צואר

ושיער של רנואר אדום אסוף.

~

כשהיתה מתמלאת עד לאין הכילה

אז פיה היה באזני מפכה

צלילים מתוקים לא הבנתי מילה

אך הייתי צוחק ודומם מבכה

 ~

פלח של מלון, אגס, שני תפוחים

אור כה צנוע בחשכת הצריף

חזרנו מהחוף חמים ומלוחים

וזמר מהרדיו אותנו הטריף:

 ~

"היא היתה כה יפה"

שר הרדיו הער –

שהאיר את גופה

הלבן הסוער.

~

פסל של מלחין, פינה של שולחן

אור הרדיו רושם: בקבוק, אגרטל

מלבושים זרוקים על הכסא המסוגנן

של ואן גוך, גבריאל, גבריאל…

 ~

לא היה לה חזה

ולי לא עמד

רק מילמולים באנגלית

נבר מינד, נבר מינד

לא היה לה איכפת

אולי הייתי נחמד

אז שימשנו מודלים

לשיר אחד

 ~

זמר אהבה שכאילו ידע

שאנחנו שומעים ועלינו זימר

איך שהתחלנו באקראי להיוודע

ואיך שזה ודאי ייגמר…

 ~

"היא היתה כה יפה"

שר הרדיו הער

שהאיר את גופה החלק הסוער

 ~

"היא היתה כה יפה"

שר הרדיו הער

ויותר מזה לא רוצה

לא זוכר.

איזו שירה, איזה מילים: "היה לה מודליאני אורגינל של צוואר", "לא היה לה חזה, ולי לא עמד, רק מלמולים באנגלית, נבר מיינד, נבר מיינד". מקסים. כל כך ציורי. פנטזיה על אהבת קיץ, בתוך ציור ומוזיקה צרפתיים, עם צבע, עם ריח, עם מה לא. לטעמי, שיר קסום. איני מבין איך נותר לו בפינה, נשכח.

השיר הזה מיוחד גם כי הוא שיר שמספר על שיר, מסוים, אחר: כשהם חזרו מהים, חמים ומלוחים, זמר מהרדיו אותם הטריף: השיר / זמר הוא Elle etait si jolie (היא הייתה כה יפה) הנפלא של אלן ברייה. "… זמר אהבה, שכאילו ידע, שאנחנו שומעים ועלינו זימר… אז שימשנו מודלים לשיר אחד".

"היא הייתה כה יפה" של אלן ברייה, שיר נהדר, שהתמודד באירויזיון של 1963 והגיע רק למקום החמישי. שיר נפלא ומאוד לא נשכח. פרט טריוויה: בתחרות הוא הושר שמיני בתור, מיד לאחר נציגת שוויץ, אסתר עופרים.

ויש סיפור קטן ומיוחד בקשר לשיר הזה, שנכון ליום כתיבת שורות אלה, לאחר חיפוש גוגל, כנראה שלא מתועד בשום מקום. שמעתי אותו או גיליתי אותו בעצמי לפני שנים רבות, איני מצליח לזכור ואיני יודע להצביע על מקור, ולכן, רשמית, הוא בגדר אגדה אורבנית: כשפורסם Elle etait si jolie, התגוררה נעמי שמר המנוחה בפאריס והיא כתבה נוסח עברי לשיר. לא תרגום מילולי, אלא נוסח עברי חופשי. הצליח לה והטקסט היה כה יפה, אולי יפה מדי לדעתה בכדי להיות נוסח עברי לשיר של מישהו אחר, אז היא הלחינה אותו לשיר חדש. סיפור דומה לסיפור של "לו יהי", שנכתב תחילה כנוסח עברי ל- Let it Be של פול מקרטני מהתקליט האחרון של הביטלס, אבל היה שווה לחן מקורי והשאר היסטוריה.

השיר הנפלא שיצא הוא "העיר באפור". שיר על פאריז, המופנה כנראה לבתה של נעמי שמר, כשהשתיים חיו יחדיו בפאריס, באותן שנים ממש. היא שלחה אותו לבני אמדורסקי עבור "שלישיית גשר הירקון". (אם זכרוני מהילדות המוקדמת אינו מטעני, השיר הופיע כצד ב' של התקליטון "ירושלים של זהב" בביצוע שולי נתן. נודניק, אמרתי):

אם תנסו לשיר את המילים של "העיר באפור", על המנגינה של Elle etait si jolie, תיווכחו איך זה יושב בול.

במיוחד עבורכם קוראיי ומאזיני הספורים, הכנתי והעליתי לרשת גרסת קריוקי מיוחדת, עם מילות "העיר באפור" מסונכרנות על המנגינה של Elle etait si jolie, כדי לשיר, להיווכח ולהנות. במהלך הכנת הסרטון, שרתי את זה המון פעמים. זה כיף! אתם מוזמנים.

לסיום, הנה מאיר אריאל שר (פלייבק על גרסת הדיסק, מתוך "זהו זה") את "מים מתוקים". עוד שיר אהבה נפלא מהתקליט "זרעי קיץ", עם טקסט שווה במיוחד ומנגינה פשוטה ומופלאה. כמה שאני אוהב.

ודאי שאהבה שקר לה, סובלת גם ממחושים

יוסי בנאי 1979

עם צאתו של התקליט "שירים אחרונים" של יוסי בנאי, שבה התקשורת ונזכרה באמן הנפלא הזה, שהיה אושיית תרבות מהמדרגה הראשונה. שחקן נפלא, שהשפה העברית התגלגלה בפיו באופן שאין שני לו. בנאי היה ממנסחי השפה העברית החדשה של שנות השישים והשבעים (במערכוני הגשש החיוור ואח') ומי שחיבר את התרבות המקומית, יותר מכל אחד אחר, לאמנות ההגשה של השנסון: ג'ורג' ברסאנס (התקליטים / מופעים "הגורילה" ו"אין אהבות שמחות"), שארל אזנבור ("כך הם קוראים לי"), ג'ורג' מוסטקי ("פרצוף של צועני" ו"הגבירה בחום") וז'אק ברל ("אהבה בת עשרים" ועוד).

אהבתי את יוסי בנאי כמבצע מאז שהייתי ילד בביה"ס היסודי.

ב-1979, כשהייתי בכיתה י"א, יצא התקליט "יוסי בנאי", בהפקת דודו אלהרר, עם הציור של יוסל ברגנר על העטיפה.

כמה אהבתי את את התקליט הזה.

התקליט הזה, לא זכה לכבוד המגיע לו. היו בו כמה "להיטי רדיו", שהגדול שבהם היה "אני סימון ומואיז הקטן", של יוסי בנאי וחנן יובל, שהוליד מופע מצליח מאוד, את שירם של יוסי בנאי ומתי כספי "מרוב אהבה" ("כשהוא אוהב את ההיא, תמיד הוא אומר לה…") וכן השיר המופלא "את הלילה שלך מרגיעים", של אלתרמן, בלחנו הנפלא של עודד לרר (איפה עודד לרר?), אולם התקליט עצמו נותר ברובו בלתי מוכר. להערכתי, לא נמכרו ממנו עותקים רבים.

רק לפני פחות מחמש שנים יצא לראשונה ע"ג דיסק, במארז משותף עם תקליט אחר, כשהתקליט הזה, נחבא לו בפנים, רחוק מהעין. ספק אם ניתן למצוא אותו בחנויות.

לא תמצאו אותו בדיסקוגרפיה של יוסי בנאי באתר MOOMA של MAKO, ב"שירונט" וברשימות נוספות כאילו לא בא אל העולם.

אם תחפשו בגוגל, כמעט ולא תמצאו מידע על התקליט הנהדר הזה.

אהבתי ואני אוהב את התקליט הזה מאוד. לטעמי זהו תקליטו הטוב ביותר של יוסי בנאי בכל שנותיו. הלחנים נהדרים, של מיטב המלחינים הצעירים של התקופה: יוני רכטר, מתי כספי, יהודית רביץ, עודד לרר ("סליחות"), חנן יובל, העיבודים מתוזמרים ויפים, הסאונד טוב ובכלל, הכל בטוב טעם. הפקה יוצאת מן הכלל.

יוסי בנאי שר בתקליט הזה טוב יותר מאשר בכל תקליטיו האחרים, בין אלה שקדמו לו, ובין אלה שבאו לאחריו. הוא שר נקי, ללא הזיופים הקטנים שכה אפיינו אותו, דל מאוד במניירות. נקי.

בתקליט כמה אוצרות אבודים: בנוסף ל"את הלילה שלך (מרגיעים)", שהפך לקלאסיקה, יש שיר נוסף של אלתרמן, גם כן בלחנו של עודד לרר: "עוד אבוא אל סיפך", ויש עוד. כדאי מאוד לחפש ולגלות.

לראות חבר בוכה

שיר אהוב עלי במיוחד מהתקליט הזה הוא "לראות חבר בוכה", שהוא תרגום עברי של יוסי בנאי עצמו לשיר שהיה באותה עת חדש יחסית, Voir un ami pleurer, של ז'אק ברל.

ברל כתב והקליט את השיר לתקליטו האחרון: Brel אשר יצא בשנת 1977, שנתיים בלבד לפני תקליטו של בנאי.

(תקליטו האחרון הנ"ל של ברל, יצא לאור בהוצאות מחודשות תחת השם: Les Marquises)

זה שיר מלנכולי מאוד, שלא כמו שירים אחרים של ברל עם תוכן קשה, אף שיש בו מעט סרקזם, הוא מלנכולי ממש. הנה גרסתו המקורית של ברל:

ברל נפטר כשנה לאחר צאת התקליט, ב-1978 ממחלת הסרטן, כך שגרסתו של בנאי, הייתה לשיר חדש ממש, תחת הרושם של מותו של ברל.

גרסתו של יוסי בנאי דומה מאוד. הוא תרגם את המילים כמעט מילה במילה וגם העיבוד המוזיקאלי, כמעט זהה, עם אותו קו ליווי בפסנתר, כפי שניגן בהקלטה המקורית, שותפו של ברל להלחנות רבות, ג'ראר ז'אנסט.

השיר לא היה ביו טיוב אז יצרתי סרטון עם המילים מתוזמנות למוזיקה, כמו בסרטון קריוקי והעליתי:

~

עד כמה השיר אינו מוכר ניתן להתרשם מהעבודה שנכון ליום כתיבת שורות אלה, לא ניתן היה למצוא את המילים ברשת (שירונט וכו'), להלן הנוסח העברי של בנאי:

ודאי שמלחמות ישנן עוד

ויש עמים בלי מנגינות

ודאי שלא נותרה טיפת רוך

ואין יותר מה לגלות

ודאי שכסף אין לו ריח

אך לאפי ריחו עולה

ודאי שמשחיתים כל פרח,

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי יש כשלונות בשפע

ויש גם מוות ידידיי

הגוף מרכין ת'ראש לפתע

ומתפלא שהוא עוד חי

ודאי נשים בוגדניות הן

ובציפור צייד יורה

ודאי שלב מפסיק לפעום כן

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי יש עיר שהתעייפה לה

מילדיה התשושים

ודאי שאהבה שקר לה

סובלת גם ממחושים

ודאי הזמן חולף בשקט

ובחוצות המון הומה

והאמת שמתחמקת

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי שהמראה צודקת

ואנו כך נראים מזמן

נדמה שאנו אש יוקדת

אבל אנחנו רק עשן

וכל אותם אשר אחים הם

מאהבה ליבם גואה

כי לאהוב כל כך יודעים הם

אבל לראות חבר בוכה…

ככל שהנוסח העברי דומה למקור, הוא לא זהה. ראו את ההבדל בבית הרביעי, עם המראה הצודקת, האומץ להיות יהודי…(איני דובר צרפתית ומהתרגום האנגלי, לא ממש הבנתי).

בגרסה הידועה של נעמי שמר לשיר "אהבה בת עשרים" יש משפט יפה יותר מהמשפט המקורי של ברל: "ובלילות הכי קרים, היו ודאי גם אחרים, שאת גופך השביעו נחת".

גם בשיר הזה, המשפט על אותה אהבה שקר לה, הסובלת ממחושים, נשמע יפה יותר מהמשפט המקורי, על האהבה שסובלת מכאב שיניים, או משיניים לא יפות.

הנה הטקסט המקורי של ברל בצרפתית:

Bien sûr il y a les guerres d'Irlande
Et les peuplades sans musique
Bien sûr tout ce manque de tendres
Il n'y a plus d'Amérique
Bien sûr l'argent n'a pas d'odeur
Mais pas d'odeur vous monte au nez
Bien sûr on marche sur les fleurs
Mais voir un ami pleurer !

Bien sûr il y a nos défaites
Et puis la mort qui est tout au bout
Nos corps inclinent déjà la tête
Étonnés d'être encore debout
Bien sûr les femmes infidèles
Et les oiseaux assassinés
Bien sûr nos cœurs perdent leurs ailes
Mais mais voir un ami pleurer !

Bien sûr ces villes épuisées
Par ces enfants de cinquante ans
Notre impuissance à les aider
Et nos amours qui ont mal aux dents
Bien sûr le temps qui va trop vite
Ces métro remplis de noyés
La vérité qui nous évite
Mais voir un ami pleurer !

Bien sûr nos miroirs sont intègres
Ni le courage d'être juifs
Ni l'élégance d'être nègres
On se croit mèche on n'est que suif
Et tous ces hommes qui sont nos frères
Tellement qu'on n'est plus étonnés
Que par amour ils nous lacèrent
Mais voir un ami pleurer ! 


ובתרגום לאנגלית:

Of course there are the Ireland wars
And the tribes without music
Of course all this lack of tender
And America is no more
Of course money has no smell
But no smell go up to your nose
Of course we walk on flowers
But but seeing a friend crying

Of course there are our defeats
And death at the very end
The body is already leaning it's head
Surprised of being still standing
Of course the unfaithful women
And the murdered birds
Of course our hearths are losing their wings
But but seeing a friend crying

Of course these exhausted cities
By these fifty years children
Our powerlessness in helping them
And our loves that have toothache
Of course the too fast time
These subways full of drowned
The truth that avoids us
But but seeing a friend crying

Of course our mirrors are upright
Neither the courage to be a jew
Nor the elegance to be a nigger
We think of us as wick we are only tallow
And all this men that are our brothers
So much we aren't surprised anymore
When for love they lacerate us
But but seeing a friend crying


איזה שיר נפלא, הלא כן?