תקליט חדש ל-Milk Carton Kids – יופי צרוף

Montereyרק לפני מספר מועט של חודשים כתבתי על הצמד הנפלא הזה (Kenneth Pattengale הנמוך, וירטואוז הגיטרה, עם המרטין מהגוני הכהה, ו- Joey Ryan היפה ארוך השיער) ואני חש דחף לאו בר כיבוש, לכתוב שוב.

התקליט החדש שלהם Monterey לא מפסיק להתנגן במכונית שלי. הוא דוחק להזדמנות אחרת כל דבר אחר. אני מאזין לו שוב ושוב, בדרך לעבודה בבוקר, ומהעבודה בערב וכופה על כל מי שמתארח במכוניתי להאזין. זה לא נגמר עם המכונית.

נודניק אנוכי. עכשיו אצלכם על המסך.

לפני שבועיים בלבד (19/5/15) יצא התקליט וכבר אני כרוך אחריו והוא מתמסר לי.

התקליט הנהדר הזה הוקלט במהלך מסגרת סיבוב ההופעות האחרון, שהיה עמוס וארך שבעה חודשים רחוק מהבית. החודשים בדרכים, מעיר לעיר, הם מקור ההשראה של התקליט. בטקסטים ובאווירה. אווירה מלנכולית יש לומר.

השירים נכתבו תוך כדי, הוקלטו תחילה למחשב נייד לפני או אחרי הופעות, באולמות הריקים בהם התקיימו ההופעות. ההקלטות הסופיות הוקלטו רובן בכנסיה בנאשוויל טנסי.

לתקליט צליל נהדר. שתי הגיטרות האקוסטיות הישנות וההרמוניה הקולית המופלאה, משרתים סידרה של שירים מענגים שקוראים לשוב אליהם.

אם אתם לבד ברכב ויש לכם ציוד סביר ומעלה, תגבירו ווליום. תיהנו מהעומק מייפי הצליל. איפה שומעים צליל כזה?

כשרק נחשפתי אליהם בראשונה, בשנה שעברה, בתכנית הטלוויזיה Austin City Limits, אהבתי, אבל סיווגתי אותם מיד כ"רטרו" פולק. כמין "סיימון וגרפונקל" שלפני המפגש עם הרוק וההצלחה הגדולה. בסוף הפוסט הקודם השמעתי את "בליקר סטריט" של סיימון וגרפונקל מ-1964 לשם השוואה.

כיום, לאחר האזנות אין ספור למוזיקה שלהם, אני מבחין טוב יותר בייחוד שלהם. את מה שהוא לגמרי שלהם. בהרמוניה ובנגינת הגיטרה, אשר ככל שהיא מסורתית, נו טוב, "רטרו", אזהה אותה כשלהם "מקילומטר", חרף ההשפעה העמוקה מ-S&G. אולי זו רק פריטת הגיטרה הכה מיוחדת של קנת' פנטנגל שנשמעת לי "רק שלהם"?

גם בכתיבה שלהם איכות מיוחדת. טקסטים ליריים, מובנים ללא קושי. הרבה סיפורים על מקומות ואנשים. שירי מסע לרוב. שירי "ארץ אמריקה".

אני מזהה משהו עמוק מאוד במוזיקה שלהם. כדאי להקשיב טוב טוב לעומק של המוזיקה. לנגינת הגיטרה הנפלאה. הרבה מאוד דקויות.

חוש מלודי חזק ואסתטיקה עדינה ומוקפדת. לא תמצאו כאן שירים כמו שירי פול סיימון הדגולים, "אמריקה", "בוקסר" וכו'. לא צריך להיסחף. דומה כי יעברו עוד שנות דור עד שיגיע כותב ברמה של סיימון. אבל בכל זאת. עמוק, עדין, יפה, יפה, יפה.

הנה האלבום במלואו להאזנה ואני ממליץ להאזין לו ברצף:

אם להתייחס לכמה שירים. זה שכבש אותי ראשונה, Secrets of the Stars הרביעי באלבום. השיר הזה, הוא היחיד באלבום שנכתב בשת"פ עם אמן נוסף, שרה ג'רוז הנפלאה, עליה כתבתי בפוסט קודם (אתם חייבים להכיר אותה). איזה טקסט יפה ולחן כובש. שיר "פצצה". כאן בביצוע מול מצלמות וידאו, לא בסאונד של התקליט, אבל יפה והזדמנות לראות איך זה נראה:

יש לא מעט מלנכוליה בתמונות שהתקליט מתאר. הנה וידאו קליפ שהופק לשיר Poisen Tree על "איש קטן, בעיר קטנה, קצת קר והוא קצת 'דאון' וכל יום הוא עוד קצת כועס:

השירים מגוונים אף שמרביתם מלנכוליים ובטמפו איטי. שיר יוצא דופן הוא The City of Our Lady שמזכיר לי הוא בסגנון קאנטרי פולק של שנות השלושים. כמו זה שפרץ לתודעת הקהל העולמי באמצעות סרטם של האחים כהן, "Brother where art thou" משנת 2000. שיר נוסף שיוצא דופן בטמפו המהיר שלו הוא High Hopes עם נגינת גיטרה מהירה של קנת' פנטנגל.

אני כותב בכזו התלהבות על תקליט שיצא לפני שבועיים. מקווה שיעמוד במבחן הזמן. נראה לי שכן.

ניתן להשיג את התקליט בכל פורמט ברשת והוא עולה 18$ בגרסת ויניל שנראית לי "חובה" לאנשי ויניל.

Art Garfunkel – Watermark

מאז הופעת הקומפקט דיסק ועד לגסיסתו בימינו, לא נותרו הרבה אוצרות גנוזים, כאלה שעוד לא גילו אותם. כמובן שכל אוצר גנוז שנתגלה וזכה להכרה וכבוד מאוחרים, או לשליפה מתהום הנשייה, ע"י מגזין, מבקר, או שדר רדיו, עדיין נותר כסוד בפני רבים אחרים. אבל יש בכל זאת עוד כמה תקליטים שעוד לא גילו אותם. אין עליהם מאמר ביקורת משבח, ציון ברשימה מכובדת, אתרי המוזיקה עדיין לא איבחנו אותם כיצירות מופת ובכל זאת הם כאלה. אחד מאלה הוא תקליט נשכח של ארט גרפונקל (יוצא סיימון וגרפונקל) משנת 1978 אשר נעלם מהעין ונשכח. הוא לא זכה להוצאה מחודשת. הוא קיים בגרסת קומפקט דיסק "פושטית" (Nice Price), משנת 1990 וכשמעט העותקים אזלו, והדיסק לא היה זמין בשוק אפילו לא להורדה, יצא הדיסק שוב בשנת 2008, באותה גרסה מוזלת משנת 1990, ללא דיגיטל רימסטר, ללא קטעי בונוס, ללא חוברת. כלום. ניתן למצוא אותו באמזון ב-6.99 דולר. אתר המוזיקה AMG העניק לו 3 כוכבים בלבד, כאילו  היה תקליט שגרתי ובינוני. זו טעות!

את מרביתה של שנת 1977 בילה ארט גרפונקל בלוס אנג'לס בהקלטת האלבום משירי ג'ימי ווב, שהוא כותב שירים ידוע ומוכשר ובקטלוג שלו לא מעט להיטים גדולים כמו Highwayman,  Up, Up and Away ו- By the Time I get to Phoenix , שהוא השיר השלישי הכי מבוצע בעולם, בין השנים 1940-1990, ועוד. ג'ימי ווב הוא מין ברט בכרך קטן. הוא סיפק להיטים לגלן קמבל ולעוד כמה כוכבי קאנטרי וזמרי אמצע הדרך, שירים שפרצו דרך ברדיו האמריקאי בתדרי AM, אותן התחנות שהגיעו לכל פינה ואוזן באמריקה. גרפונקל, היה מעריץ ותיק של ווב. ווב כתב עבורו את הלהיט של תקליטו הראשון, זה שבא מיד לאחר פירוק הצמד: All I Know. גרפונקל, שהפיק את התקליט החדש בעצמו, הזמין מווב שירים חדשים ובחר לאלבום מהקטלוג של ווב, דווקא שירים של ווב שאף לא אחד מהם היה מוכר לקהל הרחב ובוודאי שאף אחד מהם לא היה להיט. הוא נמנע מהלהיטים לטובת עומק.

סיפורו של התקליט Watermark הוא מיוחד ויוצא דופן בהיסטוריה של שוק התקליטים בארה"ב. התקליט יצא באוקטובר 1977 עם הסינגל Crying in My Sleep, אבל לא זכה להצלחה המצופה אצל עורכי תכניות הרדיו. חברת התקליטים קלומביה "משכה" את התקליט בחזרה וניסתה להציל את הפרוייקט ע"י גיוס תגבורת: פול סיימון וג'יימס טיילור והמפיק המהולל פיל רמון, שיקליטו עם ארט גרפונקל סינגל אלטרנטיבי שיציל את התקליט מכישלון, גרסה ללהיטו של סם קוק משנות השישים What a) Wonderful World). השיר יצא כסינגל וצורף לאלבום, שיצא מחדש בינואר 1978 (אף שהלהיט אינו קשור לג'ימי ווב ולקונספט של האלבום). הסינגל הצליח מאוד. האלבום, פחות, אף שזכה ב"תקליט זהב" במרץ 1978. האלבום קיבל ביקורת טובה במגזין Rolling Stone, אבל מהר מאוד נשכח. בזכות הלהיט What a) Wonderful World), שמאז הפך לקלאסיקה, יצא התקליט בהדפסה מקומית ואני, אז בכיתה ט', קניתי אותו ומאז, ובמשך כל השנים, הוא נמנה על התקליטים האהובים עלי ביותר.

מתי שהוא בשנות התשעים הגיע ארט גרפונקל לישראל להופיע בערב התרמה למלחמה באיידס במשכן לאמנויות הבמה (האופרה) בתל אביב. כמובן שהייתי בהופעה ולאחריה "תפסתי" אותו והוא חתם לי על עטיפת הדיסק האהוב.

מעולם לא פגשתי מישהו שיש לו את התקליט הזה. כשיצא סרט הקולנוע "נאמנות גבוהה", על פי ספרו הנפלא של ניק הורנבי, המספר את סיפורו של רוב גורדון, משוגע כמוני, נודניק מוזיקה כמוני, התלהבתי כשראיתי את התקליט בסרט, פעמיים, פעם אחת כשרוב ולורה הולכים ברחוב והיא מחזיקה את התקליט ופעם שניה, שעון ליד הכורסא של הגיבור, כשהוא נושא את המונולוג שחותם את הסרט. ידעתי שלא סתם התקליט הזה שם. מישהו, כמוני, יודע את הסוד והוא בחר דווקא בו. לא רק אני משוגע פה ויש עוד כמה אנשים בעולם שמחשיבים את האוצר הסודי הזה.

זה אלבום נהדר. לטעמי, האלבום הטוב ביותר שהקליט ארק גרפונקל בכל הקריירה שלו, מחוץ לצמד סיימון וגרפונקל, והוא מצוין בכל קנה מידה, לא רק בהשוואה לאלבומי גרפונקל האחרים. פנינה של ממש. היום, ממרום שנותיי ואחרי האזנה לאלפי תקליטים ועל רקע היכרות טובה מאוד עם מאות רבות של  תקליטים, אני מעז לומר: זה תקליט למבינים, לאניני טעם. אה אה אה.. כן, ותסלחו לי אם זה נשמע ממתנשא.

חייבים להאזין, ובסבלנות, כי זה לא אלבום עם להיטי רדיו מוכרים, (מלבד What a Wonderful World). אבל זה אלבום נהדר, קטן, מקסים, עם שירים הכתובים ביד אמן, עם טקסטים שרוצים להקשיב להם שוב ושוב, מופק נהדר עם עיבודים נפלאים ונגינה נפלאה. יותר מכל יש כאן את השירה של ארט גרפונקל, עם קולו האוורירי והמיוחד וכאן היא לטעמי בשיאה, אף שבהיבט הצנוע, האינטימי, עם שירה "קטנה", ללא התפרצות גועשת כמו שירת הסולו של גרפונקל, המופתית לכשעצמה, בשיר Bridge Over Troubled Water

לחובבי הג'אז אספר שהתקליט הזה הוא ההקלטה האחרונה של נגן האלטו סקסופון פול דזמונד (Take Five), אשר נפטר שבועות לאחר ההקלטה.

האמת שלהאזין לשירים באמצעות חלנות יו-טיוב, זה לא זה. התקליט הזה טוב בהרבה מאשר סכום חלקיו. המכלול שבו יש בו ערך מיוחד. לך תסביר את זה למי שגדל בעידן שאחרי עידן האלבום. זה כל מה שביכלתי להציע לכם קוראיי הספורים. זה מה יש. אשמח להזמין אתכם לסלון שלי ולהשמיע לכם, אבל זה לא ריאלי. אני מזמין אתכם להאזין לתקליט והשירים מובאים לפי סדר האלבום, על שני צדדיו. כשהיה לי מה להגיד כתבתי כמה מילים על השירים.

את הצד הראשון פתח הסינגל המקורי, זה העצוב, שלא התקבל טוב ע"י תחנות הרדיו ואת הצד השני, הסינגל המצליח, אך הפחות רלוואנטי, בהשתתפות פול סיימון וג'יימס טיילור, שהוסף לאלבום, על מנת להציל אותו מבחינה מסחרית.

צד א'

1. Art Garfunkel – Crying in My Sleep

השיר הפותח הוא שיר נפלא לטעמי שנכתב במיוחד לתקליט. שיר כאב:

2. Art Garfunkel – Marionette

השיר השני בתקליט הוא שיר אהבה קצבי ויפה, אבל ספק אם הוא בחירה נבונה כמס' 2 באלבום. יש באלבום הזה שירים טובים ממנו בהרבה אשר היו מתאימים לאחוז במאזין ולגרום לו לרצות להמשיך ולהאזין.

3. Art Garfunkel – Shine it on Me

שיר קטן, צנוע ונפלא. טיפוסי לאלבום הזה, לא שיר רדיו, בלי "הוק", לא קליט, אבל המאמץ כדאי. המילים יפות כל כך. שיר עידוד. דיוויד קרוסבי שר כאן קולות רקע. כל כך יפה השיר הזה.

4. Art Garfunkel – Watermark

שיר הנושא הוא שיר מעולה ממש. יצירת מופת קטנה. לחן פנטסטי למילים פנסטסיות גם כן. השיר נכתב במקור עבור  השחקן / זמר האירי ריצ'אר האריס והוא מופיע בתקליטו The Yard Went on Forever משנת 1968. הביצוע הטוב יותר לטעמי הוא של גרפונקל. שיר נפלא!

הנה המילים היפות כדי שלא תחמיצו:

How delicate the tracery of her fine lines
Like the moonlight lacetops of the evening pines
Like a song half heard through a closed door
Like an old book when you cannot read the writing anymore

How innocent her visage as my child lover lies
Pressed against the rainswept windy windows of my eyes
Like an antique etching glass design
That somehow turned out wrong
I keep looking through old varnish
At my late lover's body
Caught on ancient canvas
And decaying…disappearing
Even as I sing this song

How secretly and silently my sorrow disappears
You can't see it with your eyes or hear it with your ears
It's like a Watermark that's never there and never really gone
I keep looking through old varnish
At my late lover's body
Caught on ancient canvas
And decaying…disappearing
Even as I sing this song
Even as I sing this song
Even as I sing this song

5. Art Garfunkel – Saturday Suite

"בואי נלבש את חליפת השבת ונעוף לנו, נמצא לנו בית קפה קטן, שאליו באים אנשי הרחוב לשחק, ונניח ליין ולשמש להעיף לנו את הראש… מתאים לי שבת היום". שיר קטן ויפה.

6. Art Garfunkel – All My Love's Laughter.

שיר מצוין. דוגמא ליכולת של ג'ימי ווב בשירי אהבה:

צד ב'

1. Art Garfunkel, Paul Simon & James Taylor – (What A) Wonderful World

הסינגל שהוקלט כדי להציל את האלבום. ביצוע מחודש, איטי, מיוחד ומוצלח, ללהיט של סם קוק מ-1959 (שיתוף פעולה של סם קוק עם לו אדלר והרב אלפרט). הביצוע הנוכחי חשף לראשונה את המלנכוליה החבויה בשיר הזה. הגרסה הזאת הייתה להיט גדול, היא מופיעה באוספים ומושמעת ברדיו כל השנים:

2. Art Garfunkel – Mr. Shuck 'n' Jive

שיר נפלא ולחלוטין בלתי מוכר. היה ה-B סייד של הסינגל הראשדן והלא מצליח. שאק אנד ג'ייב הוא מושג מהסלנג השחור. מקורו בהוואי העבדים. הכוונה לזיבולי שכל, סיפורי מעשיות שאנשים מספרים על עצמם והם לא ממש אמת. פורטרט של לוזר כועס. בסוף השיר יש סולו סקסופון קצר ונהדר של פול דזמונד (Take Five). זוהי ההקלטה האחרונה שלו. הוא נפטר סמוך לאחריה. אני זוכר שבשנות השמונים התארחתי בתכנית רדיו בקול ישראל והבאתי את התקליט אתי והשמעתי ממנו את השיר הנהדר הזה.

3. Art Garfunkel – Paper Chase

זה השיר הקצבי ביותר בתקליט. שיר יפה אף שאני מודה שבמשך כל השנים לא ממש הבנתי אותו, אבל אני אוהב אותו כחלק אינטגראלי מהאלבום הנפלא הזה.

4. Art Garfunkel – She Mooved Through the Fair

השיר הזה הוא שיר אירי, שאמנים אירים כמו ואן מוריסון נוהגים לבצע, ולהקת הצ'יפטיינס מלווה את גרפונקל בנגינתה. גרפונקל חובב מוזיקה אירית. גם באלבומו הראשון הקליט שיר עם אירי. שיר מיוחד ומקסים:

5. Art Garfunkel – Someone Else (1958)

שיר הבחור המאוכזב שיודע שיש לך מישהו אחר, אבל הוא מבטיח לבחור האחר, שאותו גורך מחכה גם לו. שיר מקסים. אף פעם לא הבנתי מה פירוש ציון השנה 1958 בסגריים בשם השיר. שיר נהדר.

6. Art Garfunkel – Wooden Planes

רצועת הסיום של התקליט הנפלא. שיר זיכרון נוסטלגי, מיוחד ומקסים. אח שר לאחיו. הלוואי והיינו רצים שוב אחרי מטוסי עץ, כמו פעם. מקסים.

זהו. דיבר אליך? אהבת? אשמח אם  תגיב/י