בואו תשמעו סיפור מדהים. תארו לעצמכם שמישהו שמת מזמן, נניח ג'ניס ג'ופלין או הנדריקס, או מישהו פחות מפורסם, ניק דרייק למשל, צץ לו פתאום משום מקום, כשהשמועה על מותו, הייתה מוקדמת. זקן, אבל נשמע כמו אז, עולה על הבמה לתדהמת הקהל ושר. כאילו חזר מעולם המתים. אז מסתבר שהוא לא מת וכל השנים הוא גר בחולון או בדטרויט והוא לא ידע שהוא מפורסם. הוא לא שמע.

אז יש סיפור כזה. Sixto Rodriguez היה סינגר-סונגרייטר שחור מדטרויט שבשנים 1970-1971 הוציא שני תקליטים: Cold Fact ו- Coming from Reality שלא זכו לכל הצלחה. בתור כישלון, הוא נעלם מהאופק ואיש לא שמע עליו יותר במולדתו ארה"ב.

בדרום אפריקה, הפכו התקליטים הללו להצלחה גדולה. מילות שירי המחאה, העוני והסבל שרודריגז כתב, דיברו מאוד אל שחורים ואל לבנים ליברלים כשירי אנטי-אפרטהייד והתקליטים הללו הפכו למבשרי תנועת המחאה. הוא תיפקד כבוב דילן מקומי. זמר מחאה של סיקסטיז מובהק. אומרים שבכל בית ליברלי שבו היה פטיפון, אפשר היה למצוא לפחות את אחד משני התקליטים הללו. למעלה מחצי מיליון עותקים נמכרו אז. אפילו סטיבן ביקו היה מעריץ שלו. בשנות השבעים קנתה חברת תקליטים אוסטרלית את זכויות ההדפסה באוסטרליה וניו-זילנד והתקליטים יצאו באוסטרליה, מה שסידר לרודריגז סיבוב הופעות באוסטרליה, אולם בסוף שנות השבעים הוא נעלם שוב ולא הותיר אחריו עקבות.

בדרום אפריקה ואוסטרליה הניחו שהוא מת. היו שלל אגדות סביב נסיבות מותו, אחת מהן, שהתאבד על הבמה.

שני מעריצים מדרום אפריקה החליטו לברר מה קרה לו ואיך באמת מצא את מותו. להפתעתם גילו שבכל אותן שנים, מסוף שנות השבעים, רודריגז חי בעירו דטרויט, באותו בית עלוב, חסר כל ואלמוני לחלוטין. הוא עבד כפועל דחק בענף השיפוצים, כשבמהלך השנים הוא מאבד את מאור עיניו ומתקשה ללכת.

כמובן שלא הייתה לו שום קריירה מוזיקלית והוא לא ידע דבר וחצי דבר על כך שהוא כוכב ענק ברום אפריקה, ששני התקליטים שלו הם קלאסיקה שאין דומה לה בדרום אפריקה ושהוא ממש דובר של דור. גיבור תרבות. לא פחות. בעירו הוא היה אף אחד. שקוף.

עד 1998 רודריגז לא ידע דבר על הצלחתו בדרום אפריקה. באותה שנה, בתו הבכורה גילתה להפתעתה אתר אינטרנט המוקדש למוזיקה של אביה. היא יצרה קשר עם האתר ולשני אוהדי אביה שעומדים מאחוריו ובאמצעותו נחשפה לראשונה לסיפור דרום אפריקה. הקשר הזה הביא לארגון ביקור שלו בדרום אפריקה, בה נדהם הקהל לראות אותו, שב מעולם המתים. כשרודריגז ובנותיו הגיעו לדרום אפריקה הם נדהמו לגלות לימוזינה שהמתינה להם בשדה התעופה ואת כמות הקהל שמלא איצטדיון לשמוע אותו. הקהל הנרגש שר אתו את השירים. מזלו הרע של רודריגז לא תם. הוא שב לעירו דטרויט, סיפר לחבריו על החוויה המדהימה בדרוא"פ ושב לעבודתו כפועל דחק. אמריקה לא שמעה על הסיפור הזה ורודוריגז נותר אלמוני.

ב-2001 או 2002 נתקלתי בשיר Sugarman של רודריגז באחד מהאוספים שבאותן שנים ערכו דיג'ייז כוכבים. אז נדלקתי על השיר וחיפשתי פרטים על האמן. גיליתי שהשיר מקורו בתקליט Cold Fact הנ"ל, שלא היה זמין לרכישה באמזון וכו' (יצא לראשונה ב-2008), אך לאחר חיפושים הצלחתי להוריד אותו מהרשת. אני זוכר שבאתי עם הדיסק שצרבתי לאוזן השלישית, הראיתי לגל אפלרויט שעבד שם וצרבתי לו עותק, כדי שיוכל להשמיע בתכנית שלו ב-88FM. התייחסתי לדיסק הצרוב כאל אוצר נדיר. מאז אני מכיר את רודריגז ואוהב את המוזיקה שלו.

כמה התרגשתי לגלות לפני כמה חודשים את הסיפור הזה שהונצח בסרט דוקומנטרי, Searching for Sugar Man, שגם הפקתו היא סיפור סינדרלה. הסרט הופק/צולם ע"י בחור שוודי ללא תקציב ובמשך שנים לא הצליח לסיים אותו, מחוסר כסף. הוא ערך אותו על המחשב בביתו ורק בשנת 2012 נמצא לו מפיק/מפיץ שלקח אותו לפסטיבל סאנדאנס. הפסטיבל בחר בסרט להיות סרט הפתיחה והשאר היסטוריה. כך משום מקום, גילתה אמריקה, בשנת 2012 את רודריגז ואת הסיפור המדהים. כעת הסרט מועמד לפרס האוסקר. יסלחו לי המועמדים הישראלים, אני מקווה שיזכה. מדובר בסרט נפלא. מעניין ומרגש עד דמעות, כמובן, עם מוזיקה טובה מאוד. כל הדמויות הקשורות לסיפור הזה בעלות קסם. פשוט תענוג להיחשף אליהם בסרט הנפלא הזה.

הסרט ישודר בערוץ 8 דוקו של יס ב-5 במרץ 2013!

לאחר הצלחת הסרט בפסטיבלים, הוזמן רודריגז להופיע בטלוויזיה בארה"ב, תחילה אצל דיוויד לטרמן ואז הוא יצא לסיבוב הופעות מצליח בארה"ב. מה שמעניין ומפתיע, שבגיל 71, לאחר שנים שהוא פועל דחק, הוא מנגן ושר ונשמע מצוין, דומה מאוד למה ששומעים בתקליטים מלפני 40 שנה.

הנה כתבה של התכנית 60 Minutes של רשת CBS, שבה מספר בוב סיימון את הסיפור. קורא יקר, אתה חייב לראות את הכתבה הזו:

והנה הראיון וההופעה אצל דיוויד לטרמן:

~

~

הנה שיר שהוקלט לאחר שני התקליטים והיה מיועד לתקליט שלישי שמעולם לא יצא:

הנה להאזנה, תקליט ההופעה הנדיר באוסטרליה 1979 במלואו: