ריי למונטיין – קלאסיקה בהתהוות

נחשפתי לריי למונטיין Ray Lamontagne, לבושתי, רק לפני כשנתיים. איזו תגלית. איזה אמן. קול מעושן, אוורירי, מיוחד מאוד וכישרון כתיבת שירים, יוצא מן הכלל. סינגר- סונגרייטר מהמעלה הראשונה.

אם מישהו אמר פעם, בהתרפקות נוסטאלגית, שלא עושים עוד כאלה, אז מסתבר שכן. מייד* תיווכחו שלמונטיין הוא ההוכחה שכן. *(כפוף לתקנון: זה לא פופ. לא מבטיח שבהאזנה ראשונה).

כמה מילים עליו: נולד ב-1973 בניו המפשייר. אביו המוזיקאי עזב סמוך לאחר שנולד ואמו גידלה אותו ואת חמשת אחיו לבדה, והם עברו ממקום למקום בתכיפות רבה בגלל ניסיונותיה למצוא עבודה ומגורים. כשגדל עבד במפעל לייצור נעליים. את תקליטו הראשון הוציא בשנת 2004, שכבר היה בן 31. לכאורה, חיי וייט טראש קשים שסיפקו תשתית ראויה לטרובדור במסורת הפולק האמריקאי.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, הוציא 4 תקליטים, כולם מוצלחים. אפשר לומר שריי למונטיין הוא זמר מצליח, מוערך וידוע בארה"ב וגם מיחוצה לה. הוא מופיע באולמות גדולים יחסית, עם מופע חימום לפניו ושירים שלו מלווים סרטים ופרקי תכניות טלוויזיה.

יש לו קול מיוחד במינו, שלא ניתן לטעות בו. מין צרידות אוורירית חורכת, עם צבע כל כך יפה ומיוחד. כל הנשמה שבעולם מצויה בקול הזה וביכולת הביצוע המופלאה שלו. זמר דגול.

ללמונטיין סגנון נגינה מיוחד בגיטרת הליווי. הוא מחזיק קצב עם הגיטרה ויוצר יחס מעניין בין קצב הפריטה לבין השירה. מאוד מיוחד.

הוא פרץ לתודעת הקהל ב-2004 עם אלבום בכורה בשם Trouble שמכר חצי מיליון עותקים. מספר עצום לתקליט שהוא לא פופ.

תקליטו השני, Till the Sun Turns Black משנת 2006, הוא לטעמי, טוב יותר. יצירת מופת! בעיניי, תקליט, שעומד ברמה אחת עם הקלאסיקה של תקליטי הזמרים האמריקאים שלאחר בוב דילן והביטלס. הוא יהיה קלאסיקה שבקלאסיקה. אין לי ספק. למה לחכות ולהכיר אותו כדבר מהעבר? למה לא עכשיו?

תקליט כל כך יפה ומרגש ואיזה צליל יש לתקליט הזה. מינימליסטי, אקוסטי בעיקרו, רובו שירה בליווי גיטרה אקוסטית ובחלק מהשירים יש עיבוד אינסטרומנטלי עשיר יותר: מיתרים, פסנתר חשמלי, המונד, וכו'. נשמע מצוין, מקסים. הטקסטים, לא סתומים או מתחכמים, אלא מובנים ומדברים.

הנה להאזנה כל שירי התקליט, על פי סדר הופעתם בתקליט

השיר הפותח את האלבום, Be Here Now, הוא פנינה של ממש. שיר על רוח האדם ועל הכוח לשנות, זה שבפנים. כמו תפילה עצמית,  אל הכוח שבכל אדם. איזה פיוט.

והמוזיקה… לחן נפלא ועיבוד מבריק של הגיטרה שלמונטיין מנגן, ככלי הקצב היחיד. סולם יורד בפסנתר, למול מיתרים. השירה חרישית, לחשנית, מדהימה. איזה יופי!

ההדגשה, גם בנגינה וגם בשירה, היא סינקופטית, מה שניתן תחושת קצב מיוחדת:

הנה השיר בביצוע נוסף, ביצוע חי מתוך ספיישל של BBC (אפשר למצוא את כל ההופעה לצפייה ולהורדה באינטרנט. שווה!):

השיר השני באלבום, Empty, הוא מהאהובים עלי ביותר בתקליט. שיר אהבה מדהים ביופיו. אין מילים. גיטרה ומיתרים בקצב. השיר מנעים את כותרות הסיום של סרטו של רוברט רדפור The Conspirator, משנת 2010, העוסק במשפט הנאשמים בקשירת הקשר לרצח אברהם לינקולן (סרט טוב), ומשום מה נשמע כל כך מתאים. אולי בגלל הסגנון, Americana, שמתחבר עם ההיסטוריה האמריקאית. שיר פנטסטי! (יש מילים בסרטון):

השיר השלישי Barfly הוא שיר אהבה קטן, צנוע ויפה (לצערי לא מצאתי סרטון עם המילים):

השיר הרביעי Three More days הוא שיר קצבי ומעולה. הפעם זה לא גיטרה אקוסטית אלא חשמלית, פסנתר חשמלי קצבי, אורגן המונד וסקציית כלי נשיפה. אחלה שיר (לצערי לא מצאתי סרטון עם המילים):

השיר החמישי Can I Stay הוא שיר קטן ומקסים. מונולוג של גבר בלילה הראשון, רוצה להישאר ולא ללכת ומספק הסברים. כמו סיטואציית "בכל פעם שאני מתאהב" של אלונה קמחי ויזהר אשדות ו"אהבה קצרה" המריר של מאיר בנאי, אבל נרגש, אופטימי, מתאהב. שיר מקסים (יש מילים בסרטון):

השיר השישי You Can Bring Me Flowers בליווי סקציית כלי נשיפה. אחלה שיר (לצערי לא מצאתי סרטון עם המילים):

השיר השביעי Gone Away from Me גם הוא שיר אהבה יפיפה. קליט, עם ליווי סקציית כלי נשיפה עדינה (יש מילים בסרטון):

השיר השמיני Lesson Learned הוא אולי היפה בתקליט. שיר פרידה אחרי בגידה. הגיטרה נותנת קצב כפול בעוד שהשירה וסולו הגיטרה במעבר, הם בחצי הקצב, מה שנותן אינטנסיביות ותחושת דוחק. שיר נהדר (יש מילים בסרטון):

השיר התשיעי Truly, Madly, Deeply הוא קטע מעבר אינסטרומנטלי קצר, של שתי גיטרות אקוסטיות. מזכיר באווירה ובמצלול את נעימת הנושא של הסרט "צייד הצבאים":

השיר העשירי, הוא שיר הנושא Till the Sun Turns Black שיר פנטסטי, עם מילים נהדרות. כאן בקליפ אנימציה עצמאי שהכין סטודנט, לצערי בלי המילים:

השיר האחרון בתקליט, Within You  כולו שני משפטים: "מלחמה היא לא התשובה. התשובה מצויה בתוכך". לא מנג'ס כמו שירי שני משפטים שאנו מכירים (Give Peace a Chance) שיר יפה לסיום אלבום נהדר.

הנה הופעה של למונטין ששודרה בתכנית המוזיקה הטלוויזיונית המצוינת Live from the Artists Den בשנת 2011. הופעה נהדרת:

לסיום, קטע וידאו מהופעה בתכנית טלוויזיה. דואט של ריי למונטיין ודמיאן רייס האירי לשירם של הבי ג'יז, To Love Somebody:

5 תגובות על “ריי למונטיין – קלאסיקה בהתהוות

  1. בנצי גורן הגיב:

    תודנ נעם, שמחתי להכיר.

  2. Ze'ev Katzir הגיב:

    נועם, שמחתי להיוודע לבלוג שלך (באמצעות פרסום של חברי בנצי גורן ב"פייס"), אהבתי מאד את ההמלצה שלך על אלבומו הנשכח של ארט גרפונקל Watermark (לטעמי עולה על אלבומו הראשון) ואני מאד מתחבר לשירים של Ray Lamontagne שגם אליו זכיתי להיחשף בזכותך.
    תמשיך לגלות לנו אלבומים ואמנים נשכחים כדי להזכיר לנו ה"שרופים" שעדיין, למרות כל השנים ו"החפירות", ככל נראה לא "חפרנו" מספיק עמוק או שהחמצנו אלבומים שהיו "מתחת לפנס", כמו זה של גרפונקל (:

  3. eran yuval הגיב:

    איזה כיף!!!! תודה נועם.

  4. eran yuval הגיב:

    ושוב תודה ענקית, נועם.

  5. […] גמורה, חיכיתי לו. את אהבתי לאיש ולאומנות שלו חלקתי בפוסט קודם, המבטיח, לא פחות, שמדובר בקלאסיקה בהתהוות. אני עומד מאחורי […]

אשמח לכל תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s