לפני חמש שנים (2007), בביקור באוזן השלישית, שאלתי את ידידי, איש הרדיו גל אפלרויט, אם יוכל לספר לי על תקליט מעולה, אבל חדש חדש. Sky Blue Sky של Wilco, הוא אמר ללא היסוס. קניתי את הדיסק שזה עתה יצא, והתאהבתי. בחמש השנים שחלפו מאז האזנתי לכל תקליטי הלהקה ונקשרתי בה. לשמחתי הרבה, שני התקליטים הנוספים שהתווספו מאז לדיסקוגרפיה של הלהקה, מעולים לא פחות. יוצא ששלושת התקליטים האחרונים (ועוד אחד ישן), הם האהובים עלי ביותר. מה אגיד? תודה גדולה לך גל!

נכון לינואר 2013, אין להקה פעילה שאותה אני משתוקק לראות בהופעה יותר מאשר את Wilco!
ווילקו להקה מיוחדת. להקה וותיקה משיקגו. ככל שהיא ותיקה, כשאני נוקב בשמה, מעטים, אם בכלל, מכירים. כמה ותיקה? היא נוסדה בשנת 1994 ובמועד כתיבת שורות אלה, מרבית חבריה בשנות הארבעים לחייהם (הגיטריסט המוביל, נלס קליין, בן 56) ונדמה שהשנה, הגיעה לשיא הצלחתה. לא כל כך הצלחה מסחרית, יותר הכרה כלהקה משובחת שאספה קהל איכותי ונאמן בכל העולם, אך במיוחד בארה"ב.

עדיין, מדובר בלהקת "אינדי" לקהל אנין טעם, שמנגנת מוזיקת רוק אמריקאי אלטרנטיבי. מוזיקה רצינית ואמנותית הייתי אומר, רחוקה מהזרם המרכזי. להקה שמתייחסת לתהליך הפקת אלבומיה ברצינות יוצאת דופן. מעולם לא היה לה להיט ברדיו. קרוב לוודאי שהיא לא תופיע באצטדיונים (טוב שכך), אך היא אספה קהל נאמן ששומע אותה באולמות ובמועדונים, בכל רחבי ארה"ב. ג'ף טווידי אמר בראיון שבמשך 15 שנה אסף את הקהל שלו, בלמעלה מ-2000 הופעות, בכל אחת ממדינות ארה"ב, בלי אף שיר ברדיו שיסייע לו. בלשונו: "מדלת לדלת".

מהבחינה הסגנונית מדובר ברוק אמריקנה אלטרנטיבי, אינטיליגנטי ועשיר. שורשי המוזיקה של ווילקו במוזיקת הקאנטרי של נשוויל, ב-Roots Rock, בקאנטרי-רוק של שנות השבעים, The Band, גראם פרסונס וניל יאנג מצד אחד, הביטלס והביצ'-בויז והקינקס מצד נוסף ורוק אלטרנטיבי ואפילו פוסט פאנק מצד שלישי. ווילקו היא כבר סגנון משל עצמה, שקשה לסווג לז'אנר מובהק, בדומה לטום וייטס שהוא סגנון משל עצמו, שלא מתאים לשום ג'אנר ברור.

מוביל את הלהקה כותב השירים והזמר רב הכישרון ג'ף טווידי, אך זו לא להקת ליווי של זמר, או להקה של איש אחד. זו להקה! עם שני קלידנים, עם שני גיטריסטים מובילים, אחד מהם, נלס קליין הוא וירטואוז, בעל קריירה עצמאית, עם שלל אלבומים משלו (ג'אז אוונגארד. יש לו אלבום שיוחד למוזיקה של אנדרו היל!)

זו להקה שמנגנת יותר מאשר מלווה שירה. מאוד מנגנת. להקה של מקצוענים, של נגנים מעולים אחד אחד, שכל מסורת המוזיקה האמריקאית, של נאשוויל, של ממפיס, של שיקאגו, של סיאטל ושל הרוק האמנותי, נוכחת במוזיקה שלה.

המוזיקה של ווילקו מגוונת. אקלקטית אפילו. ישנם שירים שהם יצירות אלטרנטיביות די מאתגרות, עם נגינה וירטואוזית שעלולה להישמע "חופרת" ללא מעט אזניים, לצד שירי רוק מלודיים. בכל זאת, זה אף פעם לא פופ.

הטקסטים אינם ממבל ג'אמבל. ג'ף טווידי כותב שירים עם תוכן. גם תוכן חברתי, ליבראלי, דמוקרטי, "ברק אובמי".

כדי שלא תברחו ותלכו איתי הלאה, האזינו לשיר קטן ונהדר מתקליטה האחרון של ווילקו, The Whole Love, השיר Black Moon. כאן מתוך הופעה בתכנית הטלוויזיה Austin City Limits מנובמבר 2011. אני מת על השיר הקטן הזה:

ווילקו זו לא להקה שתשמעו הרבה ברדיו. רק בשלוש השנים האחרונות הצליחה להכניס שיר לרדיו, אף שלא ממש ניסתה. היא לא מתחנפת לקהל, לא מחפשת להיטים, אלא להיפך, רבה עם חברות התקליטים שרצו ממנה דווקא שירים פשוטים (לא עם שני אקורדים, אבל) עם מנגינה קליטה.

אין דרך טובה יותר להתרשם מהלהקה ומיכולותיה מאשר לצפות בה מופיעה. הנה הקטע הפותח את תקליטה האחרון The Whole Love, בהופעה בתכנית הלילה של דייויד לטרמן (אמל ג'יי לנו אין מה לחפש). זה לא קטע ידידותי לטלוויזיה. נסו לדמיין להקה ישראלית מבצעת קטע כזה בתכנית אירוח בערוץ ממלכתי:

ועוד מאותה תכנית של לטרמן, Jesus Etc:

הנה ווילקו בהופעה משידור בטלוויזיה בהולנד, הופעה משנת 2012:

התקליט האחרון, נכון למועד כתיבת שורות אלה, The Whole Love, הוא תקליט נפלא. בראיון שנערך עמם אמרו ג'ף טווידי ופט סנסום, שהפיקו יחדיו את התקליט, כי שאפו להפיק תקליט אזניות טוב, בהכירם בעובדה שמרבית הקהל של היום, מאזין למוזיקה באמצעות מכשיר נייד ובאזניות. הם הצליחו! התקליט נשמע כל כך טוב ומעניין באזניות, עתיר שכבות ועומק. לא להיבהל. הוא נשמע מעולה ברמקולים.

התקליט הדי אקלקטי הזה כולל, לצד שירי קאנטרי רוק ואמריקנה, כמו Black Moon, גם לא מעט משחקי צליל וניסויים בסאונד, כאילו מדובר בלהקת רוק מתקדם של שנות השבעים, כשבה הקלידן נראה מסובב כפתורי סינטיסייזרים אנלוגיים גדולים ומייצר מיני צלילים אלקטרונים. ניתן להיווכח בכך גם בהופעת הטלוויזיה הנהדרת מ-Austin City Limits, בשיר הפותח הנהדר.

אם מישהו יאמר לי שאין יותר מוזיקת רוק טובה כמו פעם, כמו של הלהקות הגדולות שכולנו מכירים, שיראה את המופע הזה, שיאזין לשלושת התקליטים האחרונים של ווילקו, מחמש השנים האחרונות. יש. בטח שיש. ווילקו היא להקה גדולה. אני מעז לומר את דעתי, הלהקה הכי גדולה הפועלת היום!

על ווילקו נעשו כבר שני סרטים דוקומנטריים באורך מלא, ששניהם מעניינים מאוד ומרגשים. הראשון, I am Trying to Break Your Heart משנת 2002 אשר תיעד את הדרמה סביב הקלטת אלבומם פורץ הדרך Yankee Hotel Foxtrot משנת 2001 (נושא למאמר נפרד), וסרט נוסף, משנת 2009, Wilco Live: Ashes of American Flags, המלווה את ווילקו מעיר לעיר בארה"ב, ממועדון למועדון. סרט נהדר הכולל סט נפלא של שירים וכמה שיחות על אמריקה של העיירות הקטנות, אותה זוכה להכיר רק מי שנוסע כך מעיר לעיר. סרט נהדר שבו אני מרבה לצפות. כדאי לשים עליו יד.

הנה קטע הפתיחה של הסרט, עם שיר נהדר שהוא שיר הנושא של הסרט: Ashes of American Flags. לצערי הסרט במלואו עדיין אינו זמין לצפייה ביו-טיוב:

הנה הסנטור הצעיר מאילינוי ברק אובמה, שזה אך נבחר, מציג את הלהקה המקומית ווילקו בערב התרמה למשקים משפחתיים, משנת 2005:

הנה עוד כמה שירים של וילקו להנאתכם. יש עוד המון מצוינים. הנה ווילקו צעירים, בשיר נהדר מתקליטם השני Being There משנת 1996:

~

~

שיר נפלא, Solitude מתוך Wilco (The Album):

~

~

~

~

אחרי כל הבלה בלה, בקיצור, אני מזמין אתכם להכיר את ווילקו וליהנות מהמוזיקה המשובחת שלה, ומוטב שזה יקרה כעת כשהלהקה פעילה ומצויה בשיאה.