לראות כישרון צעיר זה מסעיר. יש לא מעטים כאלה סביב, חלקם מתדפקים על דלתות תחרויות ה"איידול" "ווייס" וכו'. רק בודדים ממש מתפתחים להיות אמנים.

שרה ג'ארוס, ילידת אוסטין-טקסס 1991, היא אחת כזו. הוציאה את אלבומה הראשון כשהיא בת 18, והיום, כשהיא בת 23 יש מאחוריה כבר שלושה אלבומים וקריירה של ממש, במחוזות הקאנטרי-פולק האמריקאים. היא לא הייתה בשום "איידול" וכו'.

רוב הסיכויים שלא שמעתם עליה וסיבה אחת לכך היא שהיא אינה אמנית פופ או רוק. היא זמרת, כותבת, מלחינה ונגנית כלי פריטה במחוזות הפולק, בלו-גראס וכו'.

היא מקליטה ומופיעה עם הרכב שלישייה, היא מנגנת במנדולינה (שהיא הכלי המרכזי שלה), בנג'ו וגיטרה אקוסטית והשניים האחרים, נגני כינור וצ'לו. יש להם צליל יפיפה ויש לא מעט נגינה וקטעי סולו.

השנה היא פרצה לתודעת הקהל האמריקאי הכללי, לאחר שהתארחה בתכניתו של קונן אובריאן והופיעה בפסטיבלים מרכזיים. מגזרת המוזיקה הזו, היא הפכה כוכבת.

יש במוזיקה שלה הרבה מאוד. רבדים של השפעות שמצטרפים לסגנון ולצליל משלה.

הסגנון המוזיקלי הבסיסי, ממנו נובע הצליל והסטייל שלה, הוא Bluegrass. למי שאינו מכיר, מדובר בסטייל אינסטרומנטלי ממשפחת הקנטרי, המושפע ממוזיקת פולק מהאי הבריטי ומאירלנד וממוזיקה אפרו-אמריקאית. כדאי מאוד להכיר.

זה לא בלוגראס מסורתי, אלא עוד וריאציה יפה המשלבת השפעות, בעולם האמריקנה הפורח והמעניין.

לטעמי, חובבי פולק בריטי של שנות השבעים שאהבו את מסורת הזמרות הבריטיות של להקות קנטרברי, כמו סנדי דני, עשויים לאהוב אותה מאוד. יש שישמעו בשירה שלה את ג'וני מיטשל, כמובן עם עם דילן ועוד. כתיבה טובה, נגינה עילאית ושירים טובים מאוד. חובבי ג'אז עשויים לאהוב את הנגינה האינסטרומנטלית של ההרכב. עתירת כישרון.

למי שסקרן למוזיקה טובה,  זו מוזיקה טובה מאוד. אין שאלה.

נחשפתי אליה השנה, במקרה. תחילה, נשמעה המוזיקה רק נחמדה, אבל ככל שהרביתי להאזין, 'נתפסתי' ואני מוצא עצמי מאזין לשלושת תקליטיה, לא מעט, ורוצה לשתף.

מלבד העובדה שהיא כותבת שירים טובים ומנגינתיים, היא יודעת לבחור קאברים מעניינים ולהעניק להם ביצוע שעושה אותם שלה, כאילו הייתה זמרת בשלה ומבוגרת.

תקליטה החדש, Build Me Up From Bones, השלישי במספר (שיצא כשהיא בת 22), הוא לטעמי תקליט מצוין.

הנה שיר מהתקליט, כאן בהופעה, עם השלישייה שלה, יחד עם הצמד The Milk Carton Kids עליו כתבתי בהתלהבות לא מזמן, בתכנית הטלוויזיה Austin City Limits (בימים אלה ממש שני ההרכבים חולקים סיבוב הופעות משותף):

הכלי עליו היא פורטת בשיר הזה, שדומה מאוד לגיטרה, הוא מנדולינת אוקטבה.

וזהו שיר הנושא מאלבומה החדש. שיר מצוין, לאו דווקא היפה בתקליט, אבל יש לו קליפ רשמי יפה מאוד:

התקליט הזה, שיצא בסוף 2013, תקליט מצוין. יש בו גם גיטרה חשמלית רכה, גיטרת סלייד, גיטרת דוברו, סאונד נהדר ושירים מצוינים.

והנה השיר הפותח את התקליט. כמה שהוא יפה:

הבלדה הזו, Gone too Soon, יכולה להיות להיט רדיו מינורי:

שני תקליטיה הקודמים, Song Up in Her Head, שיצא ב-2009, כשהיא בת 19 בלבד, ו-Follow Me Down שיצא ב-2011, טובים מאוד.

הם מסורתיים יותר מבחינה סגנונית. אם בתקליט החדשה יש התקרבות אל האמריקנה, שני התקליטים האלה "פולקיים" יותר.

דיברתי על היכולת שלה לבחור קאברים. הנה מתקליטה השני קאבר לרדיוהד, לשיר The Tourist:

ומאותו תקליט, שיר מקורי ויפה, My Muse, כאן בביצוע סולו חי שקדם לגרסת התקליט:

ב-9/8/12 הופיעה שרה ג'ארוז במועדון "טרובאדור" בלוס אנג'לס וגרסאות וידאו רשמיות שוחררו ליו-טיוב וב-2013 יצאו 5 שירים ב-EP. הנה מתוך ההופעה הנפלאה הזו, כמה שירים.

שיר מתקליטה הראשון, Tell Me Truth. כמה יפה:

ומאותה ההופעה, מתקליטה הראשון, ביצוע לשיר Shankill Butchers של ה-Decemberists, והשיר Broussard's Lament, מקורי שלה:

ולסיום, ביצוע יפה שלה לאחד השירים היפים ביותר שנכתבו מעולם, לטעמי, Kathy's Song של פול סיימון. היא והגיטרה, מנגנת במדויק את פריטת הגיטרה של סיימון:

היא כל כך מוכשרת והמוזיקה שלה כל כך טובה ומרשימה וזה קורה ממש עכשיו.