יש תקליטים שבחלוף השנים נשארים כמו נר תמיד. כאלה שראויים לתואר קלסיקה. כשמדברים על קלסיקה, חושבים על תקליטים מוכרים שנמכרו במיליונים והשפיעו על דורות של מוזיקאים.

התקליט הזה הוא קלסיקה בעיני, אע"פ שהוא לא היה רב מכר ו-9 ויותר מתוך כל 10 קוראים של הבלוג הזה, בוודאות, לא שמעו עליו מימיהם. בעיני, תקליט מושלם. אני אוהב את התקליט הזה הרבה שנים.

הג'ייהוקס הם להקה ממיניאפוליס, מיניסוטה, שנוסדה ב-1985 וחרשה את אזור מגוריה ואת המדינות השכנות, ממועדון למועדון, אוספת קהל שהלך וגדל.

ב-1992 יצא התקליט הזה, Hollywood Town Hall, שהוא יצירת המופת שלה והוא מפסגת הז'אנר. זו באמת יצירת מופת. התקליט לא הביא ללהקה הצלחה ארצית או הצלחה גדולה. הוא בכל זאת הפך את הלהקה, מלהקה מקומית של מינסוטה, ללהקה ארצית, עם הצלחה מינורית.

איזו מין מוזיקה זו, תשאלו בוודאי. לסטייל קוראים קאנטרי-רוק אלטרנטיבי. תחשבו על גראם פרסונס, The Band ניל יאנג, הבירדס, Wilco, טום פטי.

ללהקה הזו שני זמרים ששרים ביחד בהרמוניה קולית נהדרת. זה קודם כל, תקליט של שני זמרים ששרים ביחד.

גארי לאוריס, מנגן גיטרה חשמלית נפלאה, בתקליט הזה נשמעת בערוץ הימני, ומרק אולסון, מנגן בגיטרה אקוסטית. השניים כתבו יחדיו את השירים. התקליט הזה הוא הרבה יותר רוק מקנטרי. רוק משובח, מלודי, סוחף. נפלא!

בשנה שבה הוקלט ויצא, 1992, הטרנד לא היה של רוק מן הסוג הזה, של צמד זמרים ששרים בהרמוניה ומנגנים גיטרות. הגראנג' אז היה הדבר. בכל זאת, בחלוף השנים הוא ניצב כצוק איתן. תקליט פנטסטי.

לא תמצאו כאן להיטים, אבל עשרת השירים מצוינים, נשמעים כאילו נבחרו בקפידה והם מייצרים רצף שיוצר אלבום נהדר, בסטייל שפחות מוכר במקומותינו.

עטיפת התקליט היפה, עם הספה המרופטת במרכז, מזכירה את התקליט Crosby, Stills & Nash והמבנה שנראה ברקע, ששמו כשם התקליט, ממוקם 25 מייל מעירה של הלהקה, מניאפוליס. הוא נבנה ב-1906 ושימש כבית ספר במשך 70 שנה. כל השנים, כשאהבתי את התקליט הזה, בלי שאיש מכיר אותו, חשבתי לעצמי, שגם העטיפה שלו, מתאימה לקלסיקה. זהו. אני אומר: זו קלסיקה. מעניין מה תחשבו את ואתה, קוראים ומאזינים.

הנה כל התקליט להאזנה באיכות טובה מאוד. אני ממליץ להאזין בעצמה בינונית גבוהה, כפי שמתאים לרוק גיטרות שאינו צפוף. תיהנו:

אין בנמצא הופעות מלאות של הלהקה בוידאו, במיוחד מאותן שנים. ניתן למצוא ב-Youtube קטעי הופעות, מרביתן משנים מאוחרות.

מתוך המעט שיש, הנה הלהקה בביצוע אחד משירי התקליט בפסטיבל פינקפופ בהולנד ב-1993:

ב-1995 הוציאה הלהקה תקליט נוסף, המנסה לשחזר את הקסם של התקליט הזה. התקליט Tomorrow the Green Grass הוא תקליט מצוין גם כן. יש בו קצת יותר קנטרי מאשר ב-Hollywood וגם הוא, אהוב עלי מאוד, ומומלץ.

לאחר שיצא Tomorrow the Green Grass, פרש מרק אולסון מהלהקה, וכשהיא ממשיכה בלעדיו, היא חסרה את ההרמוניה הקולית, אבל הוציאה, בכל זאת, תקליטים טובים למדי, אולם לא שיחזרה את השיא של צמד התקליטים הזה.

שני התקליטים יצאו בהוצאה מחודשת, עם מאסטר חדש ומשופר ועם קטעי בונוס, ב-2011. כדאי.

ב-2009 יצאה אנטולוגיה של הלהקה, שערך גארי לאוריס, Music From The North Country – The Jayhawks Anthology. זהו אוסף נפלא שמספק רצף פנטסטי של שירים. "קילרים", אחד אחד. מומלץ מאוד.