בחג האחרון, אחר הצהריים, צפיתי בהופעה באינטרנט של להקה שלא הכרתי (אבל הכרתי את הגיטריסט). הילדים שיחקו מסביב ואני עם אזניות. אני עושה את זה לא פעם, אבל הפעם "נפלתי מהכיסא". כל כך התלהבתי. הייתי ממש נסער.

"זו אחת ההופעות הכי טובות שראיתי, הופעה מדהימה, את לא מאמינה, אין דברים כאלה" אמרתי לזוגתי תמר שקיפלה כביסה. היא חייכה, אבל מה לה ולזה. חשתי דחף גדול לשתף בחוויה. מישהו שירצה מיד לשמוע. שירצה להצטרף לחוויה. סטטאוס בפייסבוק? לא. זה קטן על האירוע ובר חלוף באוטוסטרדת צירי הזמן. זה לא מתאים.

אז הנה זה כאן, בבלוג שלי. למה ההקדמה, תשאלו? כי איני נוהג לכתוב על חוויות מהירות וחפוזות, על תקליט או וידאו ששמעתי פעם או פעמיים, אלא על מוזיקה ששקעה אצלי אחרי ריבוי האזנות. הלהקה הזו עדיין לא שקעה אצלי. אני מכיר אותה כמה ימים. זה רחוק מאוד מלהספיק כדי לעמוד בסטנדרטים של עצמי. של הבלוג הזה.

אבל ההופעה הזו כל כך טובה, לטעמי, באורח יוצא דופן, שאני חייב. אני מוכן להסתכן ולומר שהופיעה כאן להקה גדולה. גדולה באמת. יוצאת דופן, מוכשרת באופן יוצא מן הכלל שההופעות שלה מפעימות. להקה שאסור להחמיץ. אני כותב כי אני לא מסוגל להתאפק גם לא חודש ימים. אני רוצה לנדנד עכשיו.

יש האומרים שכבר אין להקות כאלה, גדולות כמו הלהקות ההן. שהלהקות של העת הזו, ככל שיהיו טובות, הנן חסרות ייחוד, באופן שבו היו הלהקות הגדולות של הרוק הקלסי.

יתכן שהטענה נכונה. אני נוטה להסכים עמה בדרך כלל. יתכן שגם הלהקה הזו, חסרה את אותו ייחוד ממנו עשויות הלהקות הגדולות של הרוק הקלאסי. רק הזמן יגיד. לי יש הרגשה שזה לא המקרה. שזו להקה גדולה. גדולה כמו הכי גדולות. אולי אני טועה.

הנה ההופעה המדוברת. אני לא יודע כמה זמן היא תחזיק מעמד ביו-טיוב עד שיסלקו אותה משם. זו הופעה מ-Red Rocks בקולורדו, מ-30 באוגוסט 2012, ששודרה בשידור חי בטלוויזיה בארה"ב ומישהו העלה את ההקלטה לרשת.

זו הופעה מתוך Tour שנקרא Everybody's Talkin והופעה כזו יצאה גם בדיסק רשמי.

חברו את המחשב למערכת, או שימו אזניות וצפו בהופעה. תנו להופעה קצת זמן. היא מתחממת ומתחממת ומתרוממת ומעיפה את התקרה (אם תחפשו טוב ברשת, אולי תמצאו אותה להורדה בגרסת DVD משופרת). רוב החומר מקורי ויש ביצוע לג'ורג' האריסון, שיפיל אתכם.

בעקבות ההופעה המדהימה השגתי את הדיסקים והאזנתי להם והם נפלאים! מדובר בלהקה פנטסטית. אין להקות כאלה!

Tedeschi-Trucks Band היא להקה מהסוג שפעם כונה "סופר-גרופ". להקה שנוסדה ע"י מוזיקאים מוכרים, (כפי שהיו Cream ו- Emerson, Lake & Palmer).

המוזיקה היא שילוב של סגנונות שונים של המוזיקה האמריקאית: רוק דרומי,ף בלוז, אמריקנה, סול, פאנק ומה לא, אבל מה שהכי חשוב הוא שהיא עושה את זה בכישרון יוצא דופן והל נשמע אותנטי וחדש. לא תערובת, תרכובת.

במרכז הלהקה ניצב זוג נשוי: דרק טראקס (Derek Trucks), בן 34, משנת 2000, גיטריסט הסלייד של להקת האחים אולמן (Allman Brothers Band) וזוגתו, זמרת הבלוז מבוסטון, סוזאן טדסקי (43). שניהם, מוכרים ומוערכים מאוד בסצנת הבלוז והרוק הדרומי. טראקס, שלצד האחים אולמן, הקליט 9 אלבומי גם סולו, נחשב לאחד הגיטריסטים הנערצים בארה"ב. הוא היה ילד פלא ובהיותו אחיינו של בוטש טראקס, אחד משני המתופפים של האחים אולמן, הוא זכה לנגן על הבמה עם האחים אולמן כבר שהיה בגיל 12 ובבגרותו הצטרף אליה, במקום דיקי בטס שפרש. סוזן טדסקי, גם היא ניגנה על במות כבר בגיל 13, היא זמרת מצוינת עם קול מצוין וכריזמה, שערב הקמת הלהקה הקליטה 6 אלבומי סולו.

הם הגשימו חלום ישן להקים להקה משותפת להם ובשנת 2011 הם צירפו אליהם 9 מוזיקאים נוספים, מוכשרים בצורה מיוחדת, והעמידו הרכב על. לא פחות.

זה התחיל מאולפן ביתי שהקימו כדי להוזיל את הוצאות הפקת תקליטיהם וזה התגלגל להקמת ההרכב. זה לא טריביאלי להחזיק להקה של 11 מוזיקאים קבועים, אבל יש הצדקה מוחלטת למאמץ ולהרכב.

בדומה לאחים אולמן, ללהקה שני מתופפים (לא מתופף ופרקשניסט. שני מתופפים!), שתי גיטרות חשמליות מובילות, בס חשמלי, האמונד B3 (מחוזק במקלדות נוספות). אליהם מצטרפים שלישיית נשפנים מעולים ושני זמרי ליווי. זה הרכב שמפיק צליל פנטסטי ומתפוצץ מכישרון. הקלידן הוא גם חלילן וירטואוז, נגן הטרומבון זמר נהדר ועוד.

בהיותם שמות מוכרים ומוערכים מאוד, הם הוחתמו ע"י סוני והוציאו אלבום ראשון Revelator ב-2011 אשר היה מועמד לפרס ה"גראמי" מקטגוריית אלבומי הבלוז. אלבום פצצה!

מדובר בחומר מקורי שהלקה כתבה והסטייל הוא בלוז-רוק, רוק שורשי ורוק דרומי.

בסוף אוגוסט האחרון, בדיוק שנה לאחר אותו שידור טלוויזיה, הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השני שלה, Made Up Mind.

התקליט הזה, גם הוא מעולה, אך הוא שונה מקודמו. יש בו מגוון סגנוני רחב יותר. הפעם יותר Soul מבלוז ורוק דרומי. כמה מהשירים נשמעים כאילו הופקו ע"י חברת התקליטים Stax, של אוטיס רדינג ווילסון פיקט והכל נשמע חדש ורענן מאוד, עם נגינה נהדרת.

הלחנים מקוריים וקליטים וזה נשמע פשוט פנטסטי. הוא רק יצא לפני חודש. אני מהמר שהוא לוקח גראמי כאלבום הטוב ביותר לשנת 2013! אני לא יודע באיזו קטגוריה.

אתם מוזמנים להתחבר ללהקת רוק גדולה בהתהוותה. היא מופיעה בימים אלה בארה"ב, ומי שנמצא בניו-יורק יוכל לתפוס הופעה ב-Beacon. בדף הפייסבוק של הלהקה יש תאריכי הופעות. אני מת להיות בהופעה שלהם. מת, מת, מת!