קטגוריה: תקליטים שכדאי להכיר

המקום ההוא שבו גרנו

בשנת 2002 הוציא מרק נופלר, לשעבר Dire Straits, את התקליט The Ragpicker's Dream, שהוא תקליט אקוסטי לחלוטין, בלי גיטרות חשמליות. אחד משירי התקליט היפה הזה, והאהוב עלי ביותר בתקליט, הוא השיר A Place Where We Used to Live.

לטעמי, זהו אחד משירי הגעגוע היפים שנכתבו. בעת כתיבת שורות אלה הוא נדמה בעיני ליפה ביותר (אבל אצלי לא מעט שירים הם הכי יפים בעולם). הוא יצירת מופת קטנה.

איני מצליח להבין כיצד נותר השיר הזה סודי. אני לא מכיר אף אחד שמכיר אותו. זה שיר על געגוע לקשר שחלף בלי שוב, לתקוות העבר, לבית הישן, לשכונה, לאהבה שהיא רק זיכרון ולאכזריות של הזמן החולף. כל אחד שחלק ממיטב שנותיו כבר מאחוריו, לא יוכל שלא להזדהות. והוא שר אותו כל כך טוב.

אני נחנק בכל פעם שאני מקשיב לשיר הזה. אם תקשיבו ליופי הצרוף הזה, לא תישאר עין יבשה. ולא מסנטימנטליזם קיטשי או זול. ההיפך. כאב מאופק, עם תיאור תמונות חיים, ריח, צבע וחמקמקות הזמן. יופי עילאי. האזינו:

הנה תרגום מילולי חופשי שלי למילות השיר (תיקונים והערות יתקבלו בברכה) רק למי שחושש שמא החמיץ משהו בהאזנה למקור

המטבח הריק הזה, בו העברתי שעות,
ליד הכיסא הישן, נהגת לשים פרחים
מדף הספרים, אפילו מסמרי התמונות,
הכל נעלם, אבל הלב שלי עוד כאן

אם השכונה הישנה הזו שרדה אותנו לא רע
איני יודע אם היא עמדה באותם הדברים שכיבו בינינו את האור
את על המדרגה, אני רואה אותך שם
הכל נעלם, אבל הלב שלי עוד כאן

פעם הייתה ילדה קטנה
שחשבה מה תהיה כשתהיה גדולה
יצאה אל העולם הגדול, עכשיו היא רק זיכרון
היה כאן בית ספר קטן, שבו למדתי לכתוב את שמי,
אבל הזמן היה קצת אכזר כאן, לזמן אין בושה,
זה רק המקום, שבו גרנו
זה רק המקום, שבו גרנו

עכשיו בעיר אחרת, את מנהלת חיים אחרים,
ועכשיו במעלה המדרגות ולמטה, את אשתו של מישהו מאחר
כאן באבק, אין אפילו זכר לנו,
הכל נעלם, אבל הלב שלי עוד כאן
זה רק המקום, שבו גרנו
זה רק המקום, שבו גרנו

This empty kitchen's where I'd while away the hours
Just next to my old chair You'd usually have some flowers
The shelves of books Even the picture hooks
Everything is gone But my heart is hanging on

~

If this old neighbourhood
Survived us both alright
Don't know that it withstood
All the things that took our light
You on the stair
I can see you there
Everything is gone
But my heart is hanging on

~

Once there was a little girl
Used to wonder what she would be
Went out into the big wide world
Now she's just a memory
There used to be a little school here
Where I learned to write my name
But time has been a little cruel here
Time has no shame
It's just a place where
We used to live
It's just a place where
We used to live

~

Now in another town
You lead another life
And now upstairs and down
You're someone else's wife
Here in the dust
There's not a trace of us
Everything is gone
But my heart is hanging on
It's just a place where
We used to live
It's just a place where
We used to live

ודאי שאהבה שקר לה, סובלת גם ממחושים

יוסי בנאי 1979

עם צאתו של התקליט "שירים אחרונים" של יוסי בנאי, שבה התקשורת ונזכרה באמן הנפלא הזה, שהיה אושיית תרבות מהמדרגה הראשונה. שחקן נפלא, שהשפה העברית התגלגלה בפיו באופן שאין שני לו. בנאי היה ממנסחי השפה העברית החדשה של שנות השישים והשבעים (במערכוני הגשש החיוור ואח') ומי שחיבר את התרבות המקומית, יותר מכל אחד אחר, לאמנות ההגשה של השנסון: ג'ורג' ברסאנס (התקליטים / מופעים "הגורילה" ו"אין אהבות שמחות"), שארל אזנבור ("כך הם קוראים לי"), ג'ורג' מוסטקי ("פרצוף של צועני" ו"הגבירה בחום") וז'אק ברל ("אהבה בת עשרים" ועוד).

אהבתי את יוסי בנאי כמבצע מאז שהייתי ילד בביה"ס היסודי.

ב-1979, כשהייתי בכיתה י"א, יצא התקליט "יוסי בנאי", בהפקת דודו אלהרר, עם הציור של יוסל ברגנר על העטיפה.

כמה אהבתי את את התקליט הזה.

התקליט הזה, לא זכה לכבוד המגיע לו. היו בו כמה "להיטי רדיו", שהגדול שבהם היה "אני סימון ומואיז הקטן", של יוסי בנאי וחנן יובל, שהוליד מופע מצליח מאוד, את שירם של יוסי בנאי ומתי כספי "מרוב אהבה" ("כשהוא אוהב את ההיא, תמיד הוא אומר לה…") וכן השיר המופלא "את הלילה שלך מרגיעים", של אלתרמן, בלחנו הנפלא של עודד לרר (איפה עודד לרר?), אולם התקליט עצמו נותר ברובו בלתי מוכר. להערכתי, לא נמכרו ממנו עותקים רבים.

רק לפני פחות מחמש שנים יצא לראשונה ע"ג דיסק, במארז משותף עם תקליט אחר, כשהתקליט הזה, נחבא לו בפנים, רחוק מהעין. ספק אם ניתן למצוא אותו בחנויות.

לא תמצאו אותו בדיסקוגרפיה של יוסי בנאי באתר MOOMA של MAKO, ב"שירונט" וברשימות נוספות כאילו לא בא אל העולם.

אם תחפשו בגוגל, כמעט ולא תמצאו מידע על התקליט הנהדר הזה.

אהבתי ואני אוהב את התקליט הזה מאוד. לטעמי זהו תקליטו הטוב ביותר של יוסי בנאי בכל שנותיו. הלחנים נהדרים, של מיטב המלחינים הצעירים של התקופה: יוני רכטר, מתי כספי, יהודית רביץ, עודד לרר ("סליחות"), חנן יובל, העיבודים מתוזמרים ויפים, הסאונד טוב ובכלל, הכל בטוב טעם. הפקה יוצאת מן הכלל.

יוסי בנאי שר בתקליט הזה טוב יותר מאשר בכל תקליטיו האחרים, בין אלה שקדמו לו, ובין אלה שבאו לאחריו. הוא שר נקי, ללא הזיופים הקטנים שכה אפיינו אותו, דל מאוד במניירות. נקי.

בתקליט כמה אוצרות אבודים: בנוסף ל"את הלילה שלך (מרגיעים)", שהפך לקלאסיקה, יש שיר נוסף של אלתרמן, גם כן בלחנו של עודד לרר: "עוד אבוא אל סיפך", ויש עוד. כדאי מאוד לחפש ולגלות.

לראות חבר בוכה

שיר אהוב עלי במיוחד מהתקליט הזה הוא "לראות חבר בוכה", שהוא תרגום עברי של יוסי בנאי עצמו לשיר שהיה באותה עת חדש יחסית, Voir un ami pleurer, של ז'אק ברל.

ברל כתב והקליט את השיר לתקליטו האחרון: Brel אשר יצא בשנת 1977, שנתיים בלבד לפני תקליטו של בנאי.

(תקליטו האחרון הנ"ל של ברל, יצא לאור בהוצאות מחודשות תחת השם: Les Marquises)

זה שיר מלנכולי מאוד, שלא כמו שירים אחרים של ברל עם תוכן קשה, אף שיש בו מעט סרקזם, הוא מלנכולי ממש. הנה גרסתו המקורית של ברל:

ברל נפטר כשנה לאחר צאת התקליט, ב-1978 ממחלת הסרטן, כך שגרסתו של בנאי, הייתה לשיר חדש ממש, תחת הרושם של מותו של ברל.

גרסתו של יוסי בנאי דומה מאוד. הוא תרגם את המילים כמעט מילה במילה וגם העיבוד המוזיקאלי, כמעט זהה, עם אותו קו ליווי בפסנתר, כפי שניגן בהקלטה המקורית, שותפו של ברל להלחנות רבות, ג'ראר ז'אנסט.

השיר לא היה ביו טיוב אז יצרתי סרטון עם המילים מתוזמנות למוזיקה, כמו בסרטון קריוקי והעליתי:

~

עד כמה השיר אינו מוכר ניתן להתרשם מהעבודה שנכון ליום כתיבת שורות אלה, לא ניתן היה למצוא את המילים ברשת (שירונט וכו'), להלן הנוסח העברי של בנאי:

ודאי שמלחמות ישנן עוד

ויש עמים בלי מנגינות

ודאי שלא נותרה טיפת רוך

ואין יותר מה לגלות

ודאי שכסף אין לו ריח

אך לאפי ריחו עולה

ודאי שמשחיתים כל פרח,

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי יש כשלונות בשפע

ויש גם מוות ידידיי

הגוף מרכין ת'ראש לפתע

ומתפלא שהוא עוד חי

ודאי נשים בוגדניות הן

ובציפור צייד יורה

ודאי שלב מפסיק לפעום כן

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי יש עיר שהתעייפה לה

מילדיה התשושים

ודאי שאהבה שקר לה

סובלת גם ממחושים

ודאי הזמן חולף בשקט

ובחוצות המון הומה

והאמת שמתחמקת

אבל לראות חבר בוכה…

ודאי שהמראה צודקת

ואנו כך נראים מזמן

נדמה שאנו אש יוקדת

אבל אנחנו רק עשן

וכל אותם אשר אחים הם

מאהבה ליבם גואה

כי לאהוב כל כך יודעים הם

אבל לראות חבר בוכה…

ככל שהנוסח העברי דומה למקור, הוא לא זהה. ראו את ההבדל בבית הרביעי, עם המראה הצודקת, האומץ להיות יהודי…(איני דובר צרפתית ומהתרגום האנגלי, לא ממש הבנתי).

בגרסה הידועה של נעמי שמר לשיר "אהבה בת עשרים" יש משפט יפה יותר מהמשפט המקורי של ברל: "ובלילות הכי קרים, היו ודאי גם אחרים, שאת גופך השביעו נחת".

גם בשיר הזה, המשפט על אותה אהבה שקר לה, הסובלת ממחושים, נשמע יפה יותר מהמשפט המקורי, על האהבה שסובלת מכאב שיניים, או משיניים לא יפות.

הנה הטקסט המקורי של ברל בצרפתית:

Bien sûr il y a les guerres d'Irlande
Et les peuplades sans musique
Bien sûr tout ce manque de tendres
Il n'y a plus d'Amérique
Bien sûr l'argent n'a pas d'odeur
Mais pas d'odeur vous monte au nez
Bien sûr on marche sur les fleurs
Mais voir un ami pleurer !

Bien sûr il y a nos défaites
Et puis la mort qui est tout au bout
Nos corps inclinent déjà la tête
Étonnés d'être encore debout
Bien sûr les femmes infidèles
Et les oiseaux assassinés
Bien sûr nos cœurs perdent leurs ailes
Mais mais voir un ami pleurer !

Bien sûr ces villes épuisées
Par ces enfants de cinquante ans
Notre impuissance à les aider
Et nos amours qui ont mal aux dents
Bien sûr le temps qui va trop vite
Ces métro remplis de noyés
La vérité qui nous évite
Mais voir un ami pleurer !

Bien sûr nos miroirs sont intègres
Ni le courage d'être juifs
Ni l'élégance d'être nègres
On se croit mèche on n'est que suif
Et tous ces hommes qui sont nos frères
Tellement qu'on n'est plus étonnés
Que par amour ils nous lacèrent
Mais voir un ami pleurer ! 


ובתרגום לאנגלית:

Of course there are the Ireland wars
And the tribes without music
Of course all this lack of tender
And America is no more
Of course money has no smell
But no smell go up to your nose
Of course we walk on flowers
But but seeing a friend crying

Of course there are our defeats
And death at the very end
The body is already leaning it's head
Surprised of being still standing
Of course the unfaithful women
And the murdered birds
Of course our hearths are losing their wings
But but seeing a friend crying

Of course these exhausted cities
By these fifty years children
Our powerlessness in helping them
And our loves that have toothache
Of course the too fast time
These subways full of drowned
The truth that avoids us
But but seeing a friend crying

Of course our mirrors are upright
Neither the courage to be a jew
Nor the elegance to be a nigger
We think of us as wick we are only tallow
And all this men that are our brothers
So much we aren't surprised anymore
When for love they lacerate us
But but seeing a friend crying


איזה שיר נפלא, הלא כן?