ב-1976 הייתי בכיתה ט'. הייתי ילד של תקליטים. כבר מגיל 12 הסתובבתי בחנויות התקליטים בתל אביב, "מנגו" בכיכר מסריק "גל רון" במרתף באלנבי ו"אלגרו" בסמטת בית השואבה". תמיר מיליקובסקי, חבר לכיתה, שהתמודד אתי (והפסיד) על תואר הילד הנמוך בכיתה, השוויץ בערימה של תקליטים של ד"ר פילגוד (עם עטיפות מחוררות בחור של מחורר משרדי – Cut Out), שקנה בזיל הזול בחנות בעירנו, רמת גן. ד"ר פילגוד? לא שמעתי על הלהקה הזאת. הוא השמיע לי וזה נשמע לי רועש. לא אהבתי. אבל החלטתי ללכת אתו לבדוק מה הולך שם בחנות הזאת ומה אפשר למצוא שם.

נכנסתי, אני מניח שעם מבט מתנשא או חשדן לחנות קטנה וצפופה בשם "בנצי תקליטים" שברח' הרצל ברמת גן, שבמרכזה גבר תימני חייכן בשם בנצי, שולחן ופטיפון. על הקיר מאחורי אותו בנצי היו עשרות או מאות קסטות לבנות שנראו לי, מייצור עצמי. תמיר אמר שמה שאבקש מבנצי, הוא יכין לי. בחיים לא קניתי קסטות. לא אני.

על הפטיפון הסתובב תקליט שלא הכרתי והצלילים כבשו אותי מיד. תמיד אזכור היכן שמעתי לראשונה את האלבום Year of the Cat של Al Stewart ורק בגללו אני זוכר את "בנצי תקליטים", אע"פ שלא חזרתי אליה. לא שיר הנושא, אותו שיר שהושמע מאז אין ספור פעמים ברדיו, הוא שנוגן ברקע, אלא דווקא שיר אחר. זה לא שיר זה או אחר, זה התקליט. לתקליט הזה, שיצא ב-1976, יש צליל משלו, סיפורים, אווירה ואופי. אני כל כך אוהב את התקליט הזה, כל השנים מאז. מתחילתו ועד סופו. את כל שיריו, ללא יוצא מן הכלל. אף פעם לא שכחתי אותו, לא מאסתי בו מריבוי השמעות ולא זנחתי אותו לאנחות. יש כמה תקליטים בחיי שאני זוכר בערגה היכן נתקלתי בהם לראשונה, אז זהו. זה אחד מהם. דווקא אצל בנצי.

התקליט הזה לא סתם נשמע מצוין. הפיק והקליט אותו באולפני Abbey Road אלן פארסונס, מי שהקליט את Dark Side of the Moon של פינק פלויד ושנים מספר לאחר מכן רכש לו שם בסדרת תקליטי פרוייקט על שמו. השירים מצוינים אחד אחד. מתאפיינים בסטייל של אל סטיוארט, שאהב לכתוב טקסטים עם הרהורים וסיפורים המפליגים ושבים מההווה אל זמנים עברו. והנגינה, לעילא.

כמה מילים על אל סטיוארט: התקליט הזה הוא תקליטו השביעי במספר והוא המצליח ביותר בקריירה שלו. הוא נולד בגלזגו סקוטלנד ב-1945 וכיום הוא מתגורר בלוס אנג'לס. כמו בני דורו מסקוטלנד ואנגליה, הוא הושפע עמוקות מלוני דונוגן (Lonnie Donegan), כוכב הסקיפל הגדול של שנות החמישים בבריטניה, ומבוב דילן. הוא עבר ללונדון ושם התערה בסצנת הפולק. ב-1967 יצא תקליטו הראשון ומאז ניהל קריירה עקבית, אך צנועה, ללא כל סממני כוכבות. רוב שנותיו הוא נראה כמו רואה חשבון מהמשרד ממול. מאזיני הרדיו הטיפוסיים לא מכירים אותו. אולי שמעו את השם, בגלל שיר אחד או שניים, כמו שיר הנושא של התקליט הזה, שהושמעו רבות ברדיו, אבל לא הרבה מעבר לזה. הוא לא נקרא להיכל התהילה של הרוקנרול.  לאל סטיוארט סטייל משלו, שלא השתנה הרבה במהלך השנים. יכולת הכתיבה שלו פנומנלית. טקסטים סיפוריים יפים ומעניינים, עם משיכה לסיפורים היסטוריים ולחנים מעולים. כמעט שלא ניתן למצוא אצלו שירי אהבה שגרתיים, שירי I Need You Baby למיניהם.

נחזור לתקליט הזה, שיהיה לכם ידיד נאמן אם תתנו לו צ'אנס בעידן חסר הסבלנות בו אנו חיים. מוטב להאזין לו בשלמותו, כי יש בו אחידות צלילית, צבע ואופי והוא לוקח אותך לטיול. אפשר למצוא אותו בחנויות ותמורת 40 ש"ח הוא יהיה שלכם (אפשר גם להזמין מ-Amazon). כדאי מאוד. זה פחות מקובל היום ולא אפשרי במאמר בלוג המתבסס על חלונות יו-טיוב, אז נשמע כמה שירים. נניח לשירים המוכרים מהשמעות הרדיו (שיר הנושא והלהיט הנוסף On the Border) ודווקא נאזין לשירי אלבום טיפוסיים. קטנים, לא להיטיים, פחות מוכרים, אבל יפים יפים. על התקליט הזה אני אומר, בנחרצות, שהוא All Killer, No Filler!

את השיר הזה One Stage Before אני אוהב כל כך. יש לו פתיחה קצבית עם גיטרה אקוסטית, תופים, בס ורפרופי פסנתר חשמלי  Fender Rhodes עם ריברב מהדהד. ובסוף, סולו גיטרה חשמלית פנטסטי של טים רנוויק.

הטקסט, מונולוג של זמר שעומד לעלות על הבמה, עם מחשבות משוטטות אל תקופות קדומות, כאילו היה חלק מלהקה נודדת, כמו שאל סטיוארט אוהב. מי כותב מילים כאלה בימינו, מי? איזה יופי של שיר:

עוד שיר נהדר, Midas Shadow, עם ליווי וסולו פסנתר חשמלי Fender Rhodes גאוני, שתמיד תופס אותי. לחן נהדר ומילים ציוריות. שיר מעולה!

Broadway Hotel גם הוא שיר פנטסטי, עם טקסט יפה וסיפורי: "לבד בחדרך את מסתתרת, כשהלילה מתגלגל לו ברחובות בחוץ, ואת חשה שוב במילים שאמר, שממטירות את הגשם על ראשך…" איזה יופי!

השיר Flying Sorcery עוסק בפנטזיה של נער בית ספר שרוצה לטוס, משוטט לו בראשית התעופה, מזכיר דמויות, דגמי מטוסים ודימויים משנות העשרים והשלושים, כמו איימי ג'ונסון, האישה הראשונה שחצתה את האוקיאנוס בטיסת סולו מבריטניה לאוסטרליה. נהרגה במלחמת העולם השניה. אופייני לאל סטיוארט חובב ההיסטוריה. בצעירותי לא הצלחתי להבין על מה הוא שר. שיר נהדר:

השיר הפותח את האלבום Lord Grenville הוא טקסט אל סטיוארט טיפוסי. הוא מספר על לורד ריצ'ארד גרנוויל, קפטן הצי האנגלי מהמאה ה-17, בעקבות שיר של (Alfred Lord Tennyson (1809 -1892 ועל מותו בקרב אוצרות עם הספרדים:

השיר השני באלבום On The Border היה להיט רדיו בשנות השבעים, עם הגיטרה הספרדית. פיטר וייט, אז בן 20 בלבד, נשכר ללהקה של אל סטויארט כפסנתרן. אל סטיוארט לא ידע שהוא מנגן גם גיטרה. במהלך ההקלטות סטיוארט ואלן פרסונס רצו קטע גיטרה ספרדית לשיר הזה ובדיוק פיטר וייט קישקש לו על גיטרת ניילון Ovation שעלתה 50 לי"ש. הוא אילתר את הסולו, אלן פארסונס החליט במקום שזה מצוין וכך הוא נולד לו כגיטריסט והשאר היסטוריה:

את שיר הנושא Year of the Cat לא צריך להציג. הוא הושמע ברדיו במשך כל השנים, על אף ארכו. מכיוון שהוא מוכר, אז אפשר להאזין ולצפות בגרסה חיה מתכנית טלוויזיה משנת 1976. תראו איזה "נרד" אל סטיוארט:

התקליט הזה הוא פנינה של ממש. כדאי להכיר אותו טוב. יש סיכוי שהוא ילווה גם אתכם שנים רבות. איך אומרים המזדקנים, כבר לא עושים כאלה יותר (בטח שעושים. אולי לא כאלה, אבל תמיד עושים ותמיד יעשו דברים נפלאים).

מקווה שנהניתם. אני נהנה.