Midlake – Antiphon: ואז הם נותרו ארבעה

Antiphonסיפור על להקת פרוגרסיב רוק שהזמר וכותב השירים עוזב אותה במפתיע אבל היא ממשיכה בלעדיו ומוציאה תקליט פצצה. נשמע מוכר, לא?

דבר דומה קרה לג'נסיס ב-1975. הזמר הכריזמטי פיטר גבריאל פרש. הזמן חלף, הקהל המתין בעצבנות לראות מה יהיה ואז יצא Trick of the Tail הנפלא כשפיל קולינס קופץ מעמדת המתופף למיקרופון. נס!

זה קרה השנה ללהקה אהובה עלי במיוחד. ל-Midlake מטקסס, עליה כתבתי בהתלהבות ואהבה, לפני שנה, בפוסט "Midlake – מטקסס לקנטרברי".

מסתבר ש-Tim Smith, הזמר וכותב מרבית השירים, פרש בסוף 2012 מסיבות דומות לאלה שהניעו את גבריאל לפרוש: עקב מחלוקות אמנותיות וחוסר יכולת ליצור ביחד עם הלהקה. זה קרה לאחר שנה או יותר של ניסיונות להקליט ותחושה שזה לא הולך לשום מקום.

חבריו שנותרו מאחור, החליטו לא להשתמש בחומרים שנוצרו עד אותו שלב, אלא להתחיל הכל מהתחלה. הגיטריסט אריק פולידו תפס את עמדת הזמר והפרישה נותרה בסוד עד לאוגוסט שנה זו, אז הודיעה הלהקה על התקליט החדש שיצא בסתיו ובאותה הזדמנות, על פרישת טים סמית'.

בשבוע הבא (5/11/13) יצא התקליט החדש שלה, Antiphon.

טים סמית במידלייק, זה יותר מפיטר גבריאל בג'נסיס. הוא לא היה רק הקול של מידלייק. הוא היה מידלייק: הוא כתב את השירים והוא התווה את הדרך. בכל הראיונות, רק הוא דיבר ובכל הביקורות, רק הוא צוטט. העובדה שהלהקה הסתדרה בלעדיו והוציאה את אנטיפון, המוצלח, היא פלא.

התקליט זלג לרשת וזכיתי להאזין לו. איזה תקליט נהדר! לא סתם נהדר, אלא תקליט שעושה כברת דרך נוספת וגדולה אל הרוק המתקדם.

זה תקליט שהוא ממש פרוגרסיב, אבל הוא נשמע חדש מהתנור. לא רטרו. עם הרבה מהטוב שבפרוגרסיב המלודי של שנות השבעים ובלי השעמום של הניו-פרוגרסיב של שנות התשעים והאלפיים.

אם אתם אוהבי פרוגרסיב (מתנצל בנות, זו מוזיקה שבעיקר בנים אוהבים), לא מסתפקים בנוסטלגיה ורוצים משהו חדש ומשובח, זה תקליט עבורכם.

זה פרוגרסיב כמו שג'נסיס היו. כמו ש-Camel היו. מלודי, שכיף לשיר אותו יחד עם התקליט. לא אוונגארד, לא ג'אז רוק. פרוג לאנשים כמוני, שאוהבים את המוזיקה שלהם יפה ומלודית. תנו לי מנגינה ואל תחפרו לי יותר מדי בראש עם אוונגארד או רעש. בשונה מתקליטי הפרוגרסיב של שנות השבעים, אין בו קטעי סולו ארוכים, אלא מעברים, אבל סגנון הנגינה והצליל, מדברים פרוגרסיב.

תקליט באורך הנכון, 44 דקות בלבד, וכל הקטעים מוצלחים. כמה יותר וכמה פחות (4 הקטעים הראשונים ו-3 האחרונים, מצוינים). תקליט מלודי, עם הרמוניות קוליות, תיפוף שהוא לא רק קצב, כמו בפרוגרסיב ונגינת קלידים עשירה שמאז הפרוגרסיב כבר כמעט ולא שומעים. ללקק את האצבעות (אני מלקק את האצבעות שלי, אתם תחליטו בקשר לאצבעותיכם).

אני מזמין אתכם להאזין לתקליט בשלמותו, באיכות מעולה ולפני כולם. חברו למערכת או שימו אזניות על הראש  וקדימה:

אני ממליץ להציץ בפוסט הקודם על הלהקה הזו, ועל התקליט The Courage Of Others.

אני מקווה שתיהנו. אשמח לקרוא מה יש לכם לומר.

ה-Doors כפי שמעולם לא ראינו

The Doors Live at the Hollywood Bowl '68מי שאוהב את ה-Doors ולא ראה את ההוצאה מחודשת ב-HD של ההופעה ב-Holywood Bowl מ-1968, צפויה לו חוויה מסעירה ממש.

אני ראיתי את ה-Blu-ray הזה, לראשונה, אתמול בלילה וכל כך התרגשתי, כל כך נהניתי.

מדובר בפלא! הופעה שלמה, מצולמת בצבע, באיכות טובה מאוד עם פס קול שנשמע מעולה וההופעה עצמה, מצוינת.

גם אם ראיתם כל השנים שלל קטעי וידאו של הלהקה הזו ואתם אומרים: "נו, טוב", תנו לי לתפוס אתכם בחולצה ולהגיד לכם: תקשיבו, את ה-Doors ככה, עוד לא ראיתם. אני מתחייב!

אני זוכר את הוידיאו של ההופעה הזו. הוא יצא בסוף שנות השמונים, היו שם 5 שירים, חלקם, לא במלואם עם איכות תמונה כמקובל בהקלטות וידיאו משנות השישים. לא מצאתי בזה עניין רב. אני לא חובב של קטעי וידאו ישנים של להקות, עם סאונד גרוע או עם פלייבק. כשיצאה ההוצאה מחודשת בשנה שעברה, היא לא משכה את תשומת לבי. נתקלתי בה לאחרונה, במקרה. וואאו!

מדובר ב-Doors בתקופה הכי טובה שלהם, רק שנה לאחר אלבומם הראשון, חודש לפני יציאת אלבומם השלישי, בלשבים הראשונים מאוד של ההתדרדרות של מוריסון לסמים ואלכוהול, שתביא למותו שלוש שנים לאחר מכן. הנה הם מופיעים, בלי משטרה ושערורויות, מוזיקה נטו, עם סאונד מעולה, סטראו, סראונד וג'ים מוריסון… איזו הופעה מרגשת. כמו מסע בזמן.

ההופעה צולמה ע"י פול פררה, חבר של ג'ים מוריסון, ב-16 מ"מ והוקלטה ע"י חברת התקליטים של הלהקה לשימוש עתידי לאלבום הופעה חיה.

בעריכת הסרט עשו פלאים וקוששו ממעט חומר הגלם רצף ויזואלי יפה ואמין, שמייצר סרט הופעה מענג ביותר, בפורמט 16:9 HD, אף שלא בסטנדרטים של היום, עם מעט מדי צילומי קהל וסביבה, אבל מה זה משנה.

זו הופעה מצוינת שכיף לצפות בה ולהאזין לה מתחילתה ועד סופה, בלי להתפשר על כלום. לא על צליל ולא על תמונה ולא על איכות הביצועים.

מתוך שלל הגרסאות שביו-טיוב, אשר רובן לא נראות טוב, הנה כמה קטעים מהגרסה החדשה (זה לא נראה כמו מ-Blu-ray או מקובץ Full HD בסטרימר, אבל זה מה יש וזה בכל זאת נראה ונשמע מצוין).

הנה הקטע הפותח של המופע, When the Music's Over:

ובהמשך, כמה שירים ברצף שבסיומו השיר Spanish Caravan, במלואו, שיר שמעולם לא נשמע או נצפה בהופעה חיה:

והנה Light My Fire:

זו הופעה שלמה ונהדרת, שעה ו-11 דקות (היו שתי הופעות חימום) והסיפור מאחורי השחזור של הסרט הזה, מרתק והוא מתועד בסרט שמצורף להוצאה המחודשת.

השחזור של סרט ההופעה הוא ממש נס מכיוון שבכמה מהשירים, קולו של ג'ים מוריסון לא נשמע, עקב תקלה בהקלטה או שהוא מופרע ע"י עיוותים עקב רעשי מגעים וצריך היה להשלים את החסר. זו הסיבה שגרסאות קודמות הן כה קצרות ומקוטעות. התוצאה לא פחות ממדהימה. השחזור הזה וההוצאה המחודשת הזו ראויים לפרס.

בסרט הדוקומנטרי המצורף להוצאה הזו, שלושת חברי הלהקה החיים (לצערנו, ריי מנזרק המקסים נפטר במאי 2013 מסרטן) מספרים ומתרגשים ויש הדגמות באולפן מעבודת השחזור שעשה ברוס בוטניק. תענוג.

הנה ביצוע שעומד בבסיס השחזור, Hello I Love You, שיר ששוחזר במעשה אומנות מתוך הקלטה בלתי אפשרית שבה קולו של מוריסון בקושי:

עם כל הכבוד ליו-טיוב, זה לא הפורמט האולטימטיבי. שימו יד על ה-Full HD, תצפו על מסך הטלוויזיה ותאזינו באמצעות מערכת הסטראו או הקולנוע הביתי.

Tedeschi-Trucks Band – להקה פצצה!

בחג האחרון, אחר הצהריים, צפיתי בהופעה באינטרנט של להקה שלא הכרתי (אבל הכרתי את הגיטריסט). הילדים שיחקו מסביב ואני עם אזניות. אני עושה את זה לא פעם, אבל הפעם "נפלתי מהכיסא". כל כך התלהבתי. הייתי ממש נסער.

"זו אחת ההופעות הכי טובות שראיתי, הופעה מדהימה, את לא מאמינה, אין דברים כאלה" אמרתי לזוגתי תמר שקיפלה כביסה. היא חייכה, אבל מה לה ולזה. חשתי דחף גדול לשתף בחוויה. מישהו שירצה מיד לשמוע. שירצה להצטרף לחוויה. סטטאוס בפייסבוק? לא. זה קטן על האירוע ובר חלוף באוטוסטרדת צירי הזמן. זה לא מתאים.

אז הנה זה כאן, בבלוג שלי. למה ההקדמה, תשאלו? כי איני נוהג לכתוב על חוויות מהירות וחפוזות, על תקליט או וידאו ששמעתי פעם או פעמיים, אלא על מוזיקה ששקעה אצלי אחרי ריבוי האזנות. הלהקה הזו עדיין לא שקעה אצלי. אני מכיר אותה כמה ימים. זה רחוק מאוד מלהספיק כדי לעמוד בסטנדרטים של עצמי. של הבלוג הזה.

אבל ההופעה הזו כל כך טובה, לטעמי, באורח יוצא דופן, שאני חייב. אני מוכן להסתכן ולומר שהופיעה כאן להקה גדולה. גדולה באמת. יוצאת דופן, מוכשרת באופן יוצא מן הכלל שההופעות שלה מפעימות. להקה שאסור להחמיץ. אני כותב כי אני לא מסוגל להתאפק גם לא חודש ימים. אני רוצה לנדנד עכשיו.

Tedeschi-Trucks Band

יש האומרים שכבר אין להקות כאלה, גדולות כמו הלהקות ההן. שהלהקות של העת הזו, ככל שיהיו טובות, הנן חסרות ייחוד, באופן שבו היו הלהקות הגדולות של הרוק הקלסי.

יתכן שהטענה נכונה. אני נוטה להסכים עמה בדרך כלל. יתכן שגם הלהקה הזו, חסרה את אותו ייחוד ממנו עשויות הלהקות הגדולות של הרוק הקלאסי. רק הזמן יגיד. לי יש הרגשה שזה לא המקרה. שזו להקה גדולה. גדולה כמו הכי גדולות. אולי אני טועה.

הנה ההופעה המדוברת. אני לא יודע כמה זמן היא תחזיק מעמד ביו-טיוב עד שיסלקו אותה משם. זו הופעה מ-Red Rocks בקולורדו, מ-30 באוגוסט 2012, ששודרה בשידור חי בטלוויזיה בארה"ב ומישהו העלה את ההקלטה לרשת.

זו הופעה מתוך Tour שנקרא Everybody's Talkin והופעה כזו יצאה גם בדיסק רשמי.

חברו את המחשב למערכת, או שימו אזניות וצפו בהופעה. תנו להופעה קצת זמן. היא מתחממת ומתחממת ומתרוממת ומעיפה את התקרה (אם תחפשו טוב ברשת, אולי תמצאו אותה להורדה בגרסת DVD משופרת). רוב החומר מקורי ויש ביצוע לג'ורג' האריסון, שיפיל אתכם.

בעקבות ההופעה המדהימה השגתי את הדיסקים והאזנתי להם והם נפלאים! מדובר בלהקה פנטסטית. אין להקות כאלה!

Tedeschi-Trucks Band היא להקה מהסוג שפעם כונה "סופר-גרופ". להקה שנוסדה ע"י מוזיקאים מוכרים, (כפי שהיו Cream ו- Emerson, Lake & Palmer).

Revelator 2011

המוזיקה היא שילוב של סגנונות שונים של המוזיקה האמריקאית: רוק דרומי,ף בלוז, אמריקנה, סול, פאנק ומה לא, אבל מה שהכי חשוב הוא שהיא עושה את זה בכישרון יוצא דופן והל נשמע אותנטי וחדש. לא תערובת, תרכובת.

במרכז הלהקה ניצב זוג נשוי: דרק טראקס (Derek Trucks), בן 34, משנת 2000, גיטריסט הסלייד של להקת האחים אולמן (Allman Brothers Band) וזוגתו, זמרת הבלוז מבוסטון, סוזאן טדסקי (43). שניהם, מוכרים ומוערכים מאוד בסצנת הבלוז והרוק הדרומי. טראקס, שלצד האחים אולמן, הקליט 9 אלבומי גם סולו, נחשב לאחד הגיטריסטים הנערצים בארה"ב. הוא היה ילד פלא ובהיותו אחיינו של בוטש טראקס, אחד משני המתופפים של האחים אולמן, הוא זכה לנגן על הבמה עם האחים אולמן כבר שהיה בגיל 12 ובבגרותו הצטרף אליה, במקום דיקי בטס שפרש. סוזן טדסקי, גם היא ניגנה על במות כבר בגיל 13, היא זמרת מצוינת עם קול מצוין וכריזמה, שערב הקמת הלהקה הקליטה 6 אלבומי סולו.

הם הגשימו חלום ישן להקים להקה משותפת להם ובשנת 2011 הם צירפו אליהם 9 מוזיקאים נוספים, מוכשרים בצורה מיוחדת, והעמידו הרכב על. לא פחות.

Everybody's Talkin 2012

זה התחיל מאולפן ביתי שהקימו כדי להוזיל את הוצאות הפקת תקליטיהם וזה התגלגל להקמת ההרכב. זה לא טריביאלי להחזיק להקה של 11 מוזיקאים קבועים, אבל יש הצדקה מוחלטת למאמץ ולהרכב.

בדומה לאחים אולמן, ללהקה שני מתופפים (לא מתופף ופרקשניסט. שני מתופפים!), שתי גיטרות חשמליות מובילות, בס חשמלי, האמונד B3 (מחוזק במקלדות נוספות). אליהם מצטרפים שלישיית נשפנים מעולים ושני זמרי ליווי. זה הרכב שמפיק צליל פנטסטי ומתפוצץ מכישרון. הקלידן הוא גם חלילן וירטואוז, נגן הטרומבון זמר נהדר ועוד.

בהיותם שמות מוכרים ומוערכים מאוד, הם הוחתמו ע"י סוני והוציאו אלבום ראשון Revelator ב-2011 אשר היה מועמד לפרס ה"גראמי" מקטגוריית אלבומי הבלוז. אלבום פצצה!

מדובר בחומר מקורי שהלקה כתבה והסטייל הוא בלוז-רוק, רוק שורשי ורוק דרומי.

Made Up Mind 2013

בסוף אוגוסט האחרון, בדיוק שנה לאחר אותו שידור טלוויזיה, הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השני שלה, Made Up Mind.

התקליט הזה, גם הוא מעולה, אך הוא שונה מקודמו. יש בו מגוון סגנוני רחב יותר. הפעם יותר Soul מבלוז ורוק דרומי. כמה מהשירים נשמעים כאילו הופקו ע"י חברת התקליטים Stax, של אוטיס רדינג ווילסון פיקט והכל נשמע חדש ורענן מאוד, עם נגינה נהדרת.

הלחנים מקוריים וקליטים וזה נשמע פשוט פנטסטי. הוא רק יצא לפני חודש. אני מהמר שהוא לוקח גראמי כאלבום הטוב ביותר לשנת 2013! אני לא יודע באיזו קטגוריה.

אתם מוזמנים להתחבר ללהקת רוק גדולה בהתהוותה. היא מופיעה בימים אלה בארה"ב, ומי שנמצא בניו-יורק יוכל לתפוס הופעה ב-Beacon. בדף הפייסבוק של הלהקה יש תאריכי הופעות. אני מת להיות בהופעה שלהם. מת, מת, מת!