קטגוריה: Folk

תקליט הקאברים המופלא, לשירים שאתם לא מכירים

Mark Laneganבעידן שאחרי בוב דילן והביטלס, כשהמבצעים כותבים את שיריהם, הוצאת תקליטים עם שירים שאינם של המבצע, או שלא נכתבו במיוחד עבורו, הפכה לעניין מיוחד. תקליט קאברים, קוראים לזה.

תקליטי הקאברים, רובם ככולם, מביאים אל המאזין את קולו של המבצע האהוב, עם שירים מוכרים ואהובים במיוחד של אמנים אחרים. האמן המבצע בוחר לו מתוך הרפרטואר הכללי שירים שהפופולריות שלהם הוכחה.

בדרך כלל, שירים שאפילו שמם מוכר ומבט חטוף על עטיפת הדיסק, יעזור למכור אותו. מהטעם הזה, מרבית תקליטי הקאברים חשודים בעיני המבקרים, כמהלך ציני שטעמיו הם בעיקר מסחריים, או כניסיון של מבצע שמתקשה לייצר חומר טוב מספיק, לעשות לימונדה מלימונים לא לו.

תקליט שכולו קאברים, לשירים שהאמן המבצע אוהב, אבל הקהל לא כל כך מכיר, הוא יוצא דופן ולא ניתן לחשוד בו בציניות. i'll take care of you

תקליט שכזה, שאהוב עלי במיוחד, הוא I'll Take care of You של Mark Lanegan משנת 1999.

התקליט האקוסטי הזה הוא בעיני לא פחות מיצירת מופת. בעיני, תקליטו הטוב ביותר של לנגן ומאסטרפיס בכל קנה מידה והקשר.

כשנתקלתי בתקליט הזה, זיהיתי בו רק שני שירים. את כל יתר השירים לא הכרתי וגם את מרבית המבצעים המקוריים של השירים, לא הכרתי.

מה שמדהים בתקליט הזה הוא שכמה מהביצועים, כל כך שונים מהמקור, עד כדי כך שלעתים קשה לזהות. ובכלל, הביצועים בתקליט הזה מתחרים בביצועים ההיסטוריים וברוב המקרים, "לוקחים" בתחרות.

קודם, כמה מילים על מארק לנגן. לנגן הוא אורח קרוי ואהוב בישראל בשנים האחרונות. הוא הופיע כמה וכמה פעמים ב"בארבי", בהרכבים חשמליים שונים (ודי רועשים) ונתן הופעות נהדרות.

לפני מספר שנים הופיע ב"זאפה" בסט אקוסטי, בליווי גיטריסט אקוסטי בלבד. יש לו קול נמוך ומעושן והוא זמר נהדר. בצעירותו הוא היה הזמר של להקת הגראנג' Screaming Trees ובשנים מאז, השתתף בתקליטים רבים, בשיתוף פעולה עם אמנים אחרים.

יש לו הקשר מוזיקלי-עברי, אבל זו הפתעה "קוריוזית" לסוף הפוסט.

אני מזמין אתכם לעשות אתי סיבוב על התקליט הזה. נעבור שיר, שיר, נאזין, נאזין לגרסת המקור, ונדבר קצת על השירים:

השיר הראשון, Carry Home. איזה שיר נפלא! כמה יפה הוא שר. אסור לדלג! יש לכם את זה כאן עם המילים מתוזמנות:

והנה הגרסה המקורית של להקת The Gun Club מתקליטה Miami משנת 1982.

הייתם מזהים? ניתן להעלות על הדעת קאבר כזה לשיר כזה? מדהים, לא?

כשמאזינים לגרסה של מרק לנגן, נדמה שהוא מוצא בשיר מנגינה ואפילו "הוק" שחסרים בגרסה המקורית, המבוצעת ע"י מי שכתב את השיר.

השיר השני הוא שיר הנושא של התקליט I'll Take care of You, הוא השיר הידוע מבין שירי האלבום. אלק ידוע. האזינו. אתם מכירים?

הביצוע הראשון לשיר הזה (ישנם עוד רבים) הוא של בובי (בלו) בלנד מ-1959. ניתן להתרשם שהביצוע של לנגן לא שונה מאוד מהמקור הנהדר. זה שיר נהדר. קלאסיקה:

השיר השלישי בתקליט הוא יצירת מופת של ממש! שיר מדהים. אין מילים:

"Tim Hardin - "Nine 1974

הביצוע המקורי הוא של כותב השיר, Tim Hardin, מתקליטו "Nine" משנת 1974:

ניתן להתרשם כי הביצוע של לנגן אינו מתרחק מהמקור של טים הארדין.

למה להתרחק. זה שיר כל כך טוב ונשכח, שכאשר מרק לנגן בחר לבצע אותו, היה זה ביצוע הקאבר הראשון לשיר.

גם הגרסה המקורית של הארדין, לא הייתה מוכרת. השיר מעולם לא נכלל באוספי המיטב שלו.

פרט טריוויה שלא תקראו בשום מקום אחר: העיר שילה, אשר הייתה אתר לאחד הקרבות הנודעים והעקובים מדם של מלחמת האזרחים האמריקאית, מצויה במחוז הארדין במדינת טנסי. האם זה מקרה? מחוז הארדין קרוי על שם קולונל ג'וזף הארדין, קצין בצבא הדרום במלחמת האזרחים. האם טים הארדין הוא בן משפחה של ג'וזף הארדין?

השיר הרביעי בתקליט Creeping Coastline of Lights, שיר פנטסטי. מאד שנחשפתי לאלבום הזה, האזנתי לשיר הזה אין ספור פעמים, לבלי שובע:

הביצוע המקורי הוא של להקת The Leaving Trains מתקליטה Well Down Blue Highway משנת 1984, מהיר ורוקיסטי. שונה מאוד. כיף להכיר להקה טובה ונשכחת דרך השיר הזה:

נראה שמרק לנגן מוצא בשיר הזה, בפרייזינג שלו ובהתאמות הקטנות, מנגינה יפה יותר מאשר המקורית. השיר, מבחינת הלחן, נשמע טוב יותר בביצוע שלו. כאילו שיפר אותו.

השיר החמישי בתקליט הוא Badi-Da של פרד ניל (מי שכתב את השיר Everybody's Talkin). הוא שר על כמה הוא עייף מלהסתובב בעיר הזאת ועד כמה חיי הלילה שלה מורידים אותך שאולה. שיר מצוין:

זהו הביצוע המקורי של פרד ניל משנת 1966, מאותו התקליט שהניב את השיר Everybody's Talkin אשר הפך ללהיט עולמי בגרסת הקאבר של הארי נילסן, שליוותה את הסרט המעולה "קאובוי של חצות" של ג'ון שלזינגר (1969) בכיכובם של דסטין הופמן וג'ון ווייט :

השיר השישי,Consider Me, עוד שיר נהדר, במקור B-Side לסינגל של זמר הבלוז-סול Eddie Floyd מ-1969:

והנה הביצוע המקורי של אדי פלויד משנת 1969: The Sunset Travelers

השיר השביעי On Jesus' Program, שיר גוספל נהדר של ה-Sunset Travelers משנת 1964, בביצוע פנטסטי של לנגן:

הנה הביצוע המקורי והנפלא משנת 1964:

השיר השמיני Little Sadie הוא שיר פולק-בלוז עממי, בלדת רצח, מתחילת המאה העשרים. מילות השיר הן מונולוג של גבר שירה למוות בסיידי, יתכן שהיא בת הזוג שלו, והוא נמלט, נעצר ונכלא.

לשיר ביצועים אין ספור והוא ידוע גם בשמות שונים. הנה הביצוע היפה של לנגן:

הנה הביצוע של דוק ווטסון מ-1962:

השיר התשיעי בתקליט, Together Again הוא ביצוע לקלאסיקת קאנטרי, של Buck Owens מראשוני המשלבים קאנטרי ורוק, שהביטלס הקליטו להיט שלו (Act Naturally ששר רינגו סטאר):

ניתן להתרשם מהביצוע המקורי מ-1964. שהנצנצים לא יטעו אתכם, מדובר בסטייל די חדשני לזמנו:

השיר העשירי בתקליט, Shanty Man's Life, שיר פנטסטי, פולק עממי ולנגן נותן לו ביצוע נהדר:

Inside Dave Van Ronk

כשיר פולק עממי אין לשיר מבצע מקורי. ההקלטה המוקדמת ביותר הקיימת היא של Sam Eskin משנת 1951.

השיר נודע ברבים באמצעות התקליט Inside Dave Van Ronk, משנת 1962. זה הזמר והתקליט שעל בסיסו כתבו האחים כהן את התסריט והדמות לסרטם Inside Llewyn Davis. הנה הביצוע:

השיר החותם את התקליט הוא Boogie Boogie, שיר נשכח מ-1972 של זמר הפולק Tim Rose:

את הביצוע המקורי לא הצלחתי למצוא. יש משהו מיוחד בתקליט הזה. על אף שהחומרים לקוחים ממקורות רחוקים למדי, מבלוז וקאנטרי של שנות החמישים ועד לפאנק של שנות השמונים, התקליט נשמע הרמוני וזורם מהבחינה הסגנונית. מארק לנגן שר כל כך טוב בתקליט הזה. האזנתי לכל ההקלטות שלו ובשום מקום הוא לא נשמע טוב כמו כאן, גם לא בהופעות. בקיצור, תקליט חד פעמי!

לסיום, סיפור קטן. שנתיים לאחר שיצא התקליט המופלא הזה, הוציא לנגן תקליט נוסף Field Songs, הפעם על טהרת חומר מקורי. אחד השירים Don't Forget Me, עשוי להישמע לכם מוכר. האזינו:

מדובר בהעתקה, קרוב לוודאי לא מודעת, של "טיול לילי" של עמוס אטינגר ומאיר נוי, אשר הוקלט ע"י הדודאים בשנת 1959 והפך לקלסיקה ישראלית.

היכן שמע לנגן את הקלסיקה הישראלית שצדה את אזנו, לא זכינו לשאול אותו. הנה המקור בגרסה מסוף שנות השישים:

בהופעה במועדון "זאפה" בתל אביב, ב-20 במאי 2010, ביצע לנגן את השיר כשהוא אומר: "את השיר הזה, הלוויתי (Borrowed) מכם". הנה ההקלטה מתל אביב, ניתן לשמוע את הקהל שר את ההו הו מטיול לילי בפזמון ואת לנגן מחייך:

Wilco – אוספים את הקהל מדלת לדלת

Wilco 2009

לפני חמש שנים (2007), בביקור באוזן השלישית, שאלתי את ידידי, איש הרדיו גל אפלרויט, אם יוכל לספר לי על תקליט מעולה, אבל חדש חדש. Sky Blue Sky של Wilco, הוא אמר ללא היסוס. קניתי את הדיסק שזה עתה יצא, והתאהבתי. בחמש השנים שחלפו מאז האזנתי לכל תקליטי הלהקה ונקשרתי בה. לשמחתי הרבה, שני התקליטים הנוספים שהתווספו מאז לדיסקוגרפיה של הלהקה, מעולים לא פחות. יוצא ששלושת התקליטים האחרונים (ועוד אחד ישן), הם האהובים עלי ביותר. מה אגיד? תודה גדולה לך גל!

Yankee Hotel Foxtrot 2002נכון לינואר 2013, אין להקה פעילה שאותה אני משתוקק לראות בהופעה יותר מאשר את Wilco!
ווילקו להקה מיוחדת. להקה וותיקה משיקגו. ככל שהיא ותיקה, כשאני נוקב בשמה, מעטים, אם בכלל, מכירים. כמה ותיקה? היא נוסדה בשנת 1994 ובמועד כתיבת שורות אלה, מרבית חבריה בשנות הארבעים לחייהם (הגיטריסט המוביל, נלס קליין, בן 56) ונדמה שהשנה, הגיעה לשיא הצלחתה. לא כל כך הצלחה מסחרית, יותר הכרה כלהקה משובחת שאספה קהל איכותי ונאמן בכל העולם, אך במיוחד בארה"ב.

Sky Blue Sky 2007עדיין, מדובר בלהקת "אינדי" לקהל אנין טעם, שמנגנת מוזיקת רוק אמריקאי אלטרנטיבי. מוזיקה רצינית ואמנותית הייתי אומר, רחוקה מהזרם המרכזי. להקה שמתייחסת לתהליך הפקת אלבומיה ברצינות יוצאת דופן. מעולם לא היה לה להיט ברדיו. קרוב לוודאי שהיא לא תופיע באצטדיונים (טוב שכך), אך היא אספה קהל נאמן ששומע אותה באולמות ובמועדונים, בכל רחבי ארה"ב. ג'ף טווידי אמר בראיון שבמשך 15 שנה אסף את הקהל שלו, בלמעלה מ-2000 הופעות, בכל אחת ממדינות ארה"ב, בלי אף שיר ברדיו שיסייע לו. בלשונו: "מדלת לדלת".

Wilco (The Album) 2009מהבחינה הסגנונית מדובר ברוק אמריקנה אלטרנטיבי, אינטיליגנטי ועשיר. שורשי המוזיקה של ווילקו במוזיקת הקאנטרי של נשוויל, ב-Roots Rock, בקאנטרי-רוק של שנות השבעים, The Band, גראם פרסונס וניל יאנג מצד אחד, הביטלס והביצ'-בויז והקינקס מצד נוסף ורוק אלטרנטיבי ואפילו פוסט פאנק מצד שלישי. ווילקו היא כבר סגנון משל עצמה, שקשה לסווג לז'אנר מובהק, בדומה לטום וייטס שהוא סגנון משל עצמו, שלא מתאים לשום ג'אנר ברור.

מוביל את הלהקה כותב השירים והזמר רב הכישרון ג'ף טווידי, אך זו לא להקת ליווי של זמר, או להקה של איש אחד. זו להקה! עם שני קלידנים, עם שני גיטריסטים מובילים, אחד מהם, נלס קליין הוא וירטואוז, בעל קריירה עצמאית, עם שלל אלבומים משלו (ג'אז אוונגארד. יש לו אלבום שיוחד למוזיקה של אנדרו היל!)

Being There 1996זו להקה שמנגנת יותר מאשר מלווה שירה. מאוד מנגנת. להקה של מקצוענים, של נגנים מעולים אחד אחד, שכל מסורת המוזיקה האמריקאית, של נאשוויל, של ממפיס, של שיקאגו, של סיאטל ושל הרוק האמנותי, נוכחת במוזיקה שלה.

המוזיקה של ווילקו מגוונת. אקלקטית אפילו. ישנם שירים שהם יצירות אלטרנטיביות די מאתגרות, עם נגינה וירטואוזית שעלולה להישמע "חופרת" ללא מעט אזניים, לצד שירי רוק מלודיים. בכל זאת, זה אף פעם לא פופ.

הטקסטים אינם ממבל ג'אמבל. ג'ף טווידי כותב שירים עם תוכן. גם תוכן חברתי, ליבראלי, דמוקרטי, "ברק אובמי".

כדי שלא תברחו ותלכו איתי הלאה, האזינו לשיר קטן ונהדר מתקליטה האחרון של ווילקו, The Whole Love, השיר Black Moon. כאן מתוך הופעה בתכנית הטלוויזיה Austin City Limits מנובמבר 2011. אני מת על השיר הקטן הזה:

ווילקו זו לא להקה שתשמעו הרבה ברדיו. רק בשלוש השנים האחרונות הצליחה להכניס שיר לרדיו, אף שלא ממש ניסתה. היא לא מתחנפת לקהל, לא מחפשת להיטים, אלא להיפך, רבה עם חברות התקליטים שרצו ממנה דווקא שירים פשוטים (לא עם שני אקורדים, אבל) עם מנגינה קליטה.

אין דרך טובה יותר להתרשם מהלהקה ומיכולותיה מאשר לצפות בה מופיעה. הנה הקטע הפותח את תקליטה האחרון The Whole Love, בהופעה בתכנית הלילה של דייויד לטרמן (אמל ג'יי לנו אין מה לחפש). זה לא קטע ידידותי לטלוויזיה. נסו לדמיין להקה ישראלית מבצעת קטע כזה בתכנית אירוח בערוץ ממלכתי:

ועוד מאותה תכנית של לטרמן, Jesus Etc:

הנה ווילקו בהופעה משידור בטלוויזיה בהולנד, הופעה משנת 2012:

The Whole Loverהתקליט האחרון, נכון למועד כתיבת שורות אלה, The Whole Love, הוא תקליט נפלא. בראיון שנערך עמם אמרו ג'ף טווידי ופט סנסום, שהפיקו יחדיו את התקליט, כי שאפו להפיק תקליט אזניות טוב, בהכירם בעובדה שמרבית הקהל של היום, מאזין למוזיקה באמצעות מכשיר נייד ובאזניות. הם הצליחו! התקליט נשמע כל כך טוב ומעניין באזניות, עתיר שכבות ועומק. לא להיבהל. הוא נשמע מעולה ברמקולים.

התקליט הדי אקלקטי הזה כולל, לצד שירי קאנטרי רוק ואמריקנה, כמו Black Moon, גם לא מעט משחקי צליל וניסויים בסאונד, כאילו מדובר בלהקת רוק מתקדם של שנות השבעים, כשבה הקלידן נראה מסובב כפתורי סינטיסייזרים אנלוגיים גדולים ומייצר מיני צלילים אלקטרונים. ניתן להיווכח בכך גם בהופעת הטלוויזיה הנהדרת מ-Austin City Limits, בשיר הפותח הנהדר.

אם מישהו יאמר לי שאין יותר מוזיקת רוק טובה כמו פעם, כמו של הלהקות הגדולות שכולנו מכירים, שיראה את המופע הזה, שיאזין לשלושת התקליטים האחרונים של ווילקו, מחמש השנים האחרונות. יש. בטח שיש. ווילקו היא להקה גדולה. אני מעז לומר את דעתי, הלהקה הכי גדולה הפועלת היום!

על ווילקו נעשו כבר שני סרטים דוקומנטריים באורך מלא, ששניהם מעניינים מאוד ומרגשים. הראשון, I am Trying to Break Your Heart משנת 2002 אשר תיעד את הדרמה סביב הקלטת אלבומם פורץ הדרך Yankee Hotel Foxtrot משנת 2001 (נושא למאמר נפרד), וסרט נוסף, משנת 2009, Wilco Live: Ashes of American Flags, המלווה את ווילקו מעיר לעיר בארה"ב, ממועדון למועדון. סרט נהדר הכולל סט נפלא של שירים וכמה שיחות על אמריקה של העיירות הקטנות, אותה זוכה להכיר רק מי שנוסע כך מעיר לעיר. סרט נהדר שבו אני מרבה לצפות. כדאי לשים עליו יד.

הנה קטע הפתיחה של הסרט, עם שיר נהדר שהוא שיר הנושא של הסרט: Ashes of American Flags. לצערי הסרט במלואו עדיין אינו זמין לצפייה ביו-טיוב:

הנה הסנטור הצעיר מאילינוי ברק אובמה, שזה אך נבחר, מציג את הלהקה המקומית ווילקו בערב התרמה למשקים משפחתיים, משנת 2005:

הנה עוד כמה שירים של וילקו להנאתכם. יש עוד המון מצוינים. הנה ווילקו צעירים, בשיר נהדר מתקליטם השני Being There משנת 1996:

~

~

שיר נפלא, Solitude מתוך Wilco (The Album):

~

~

~

~

אחרי כל הבלה בלה, בקיצור, אני מזמין אתכם להכיר את ווילקו וליהנות מהמוזיקה המשובחת שלה, ומוטב שזה יקרה כעת כשהלהקה פעילה ומצויה בשיאה.

Midlake – מטקסס לקנטרברי

התקליט The Courage Of Others, השלישי של להקת Midlake מדנטון שבטקסס, יצא בתחילת 2010 ואני התאהבתי בו מיד ומאז שיצא, האזנתי לו אין ספור פעמים. זה לא טריוויאלי ביחס לעת הזו, שתקליטים, קבצים, חלונות יו-טיוב באים והולכים במאות ואלפים, מואזנים לרגע ונשכחים. מי חוזר היום ושומע שוב ושוב תקליט שהוא קנה או הוריד לפני שנה?

מידלייק היא להקת בחורים מזוקנים עגומי מבט, כפי שניתן יהיה להתרשם מקטעי הוידאו בהופעה בהמשך, כשהדמות המרכזית בלהקה, כותב השירים טים סמית, נראה לעיתים כמו ישו הצלוב בציורי הכנסיות, מיוסר מבט וקדוש.

חרף המראה העגמומי, אין מדובר במוזיקה דיכאונית או אפלה. זו מוזיקה של עלים ירוקים רטובים ממי הגשם, אם יורשה לי להתפייט בגרוש. לטעמי, זה תקליט נהדר. מלודי בצורה יוצאת מן הכלל, עם צליל נפלא, אקוסטי בעיקרו, מושר בהרמוניות קוליות יפייפיות. אין לי ספק שבמהלך השנים ירכוש לעצמו התקליט אוהדים רבים ויהפוך לקלאסיקה. אין סיבה לחכות ולגלות אותו ואת הלהקה רק בעוד עשר שנים או יותר. זה הרי קורה עכשיו, אפשר לתפוס אותם בהופעה, אפשר להביא אותם לארץ, אז בואו נאזין ונדבר על התקליט ועל הלהקה.

הלהקה נוסדה בשנת 2000 ע"י קבוצת סטודנטים לג'אז בביה"ס למוזיקה שבעיר הולדתם, דנטון שבצפון מדינת טקסס, ולמן הקמתה הוציאה רק שלושה תקליטים.
מידלייק היא להקה נועזת למדי מבחינת ניהול קריירה. היא התפתחה ושינתה את סגנונה מתקליט לתקליט. במקור מדובר במוזיקאי ג'אז שערקו לרוק אלטרנטיבי ומשם לפולק. כותב השירים טים סמית', במקור נגן סקסופון, חובב ג'ון קולטריין שניגן עם חבריו העתידיים ללהקה גם ג'ז-פאנק, עד שהתקליט המשפיע OK Computer של רדיוהד תפס אותו בצוואר ומשך אותו מקולטריין ומהג'אז אל הרוק האלטרנטיבי. כפי שיקרה גם בהמשך, חבריו הלכו אחריו.

תקליטם הראשון של מידלייק Bamnan and Slivercork משנת 2004 (שאינו חביב עלי) מסווג לסגנון Lo-Fi האלטרנטיבי והשנוי במחלוקת.

תקליטם השני, Trials of Van Occupanther משנת 2006, הוא תקליט מעולה (!) שזכה לשבחי הביקורת, מבטא השפעה עזה של סנגון הרוק-פולק המלודי שפרח ברדיו האמריקאי בשנות השבעים (CSNY, Fleetwood Mac, America, Bread, Eagles).

על אף הצלחתו המסוימת (תחנות רדיו כמו 88FM השמיעו שירים ממנו) וההבטחה שהייתה בו, הלהקה פנתה לכיוון פחות מסחרי ופחות אופנתי עם התקליט שבפנינו, כשהיא חוזרת אחורה בזמן וחוצה את האוקיאנוס אל האי הבריטי, מחפשת ומוצאת Feel ואסתטיקה של אמנים ולהקות פולק אנגלים (Fairport Convention, The Incredible String Band), כולל אמנים מגזרת קאנטרברי שערבו רוק מתקדם, במוזיקת פולק אנגלית (Caravan, Hatfield and the North) ועד להקות פרוג-רוק מובהקות, בעלות ניחוח פולקי (Jethro Tull, Camel).

האם מידלייק היא להקת רטרו? על זה אפשר להתווכח. לעניות דעתי, התשובה שלילית. על אף ששומעים במוזיקה שלה הרבה מסורת והשפעה ורטרו, איש לא יטעה בה ויאמר כי מדובר בתקליט משנות השבעים. היא לא מתחפשת ללהקה מהעבר, כפי שנוהגות לעשות להקות רטרו.

אני שומע בה משהו חדש ומקורי שהוא לגמרי שלה. היא לא נשמעת לי דומה לאף אחד מהאמנים המשפיעים עליה (כמה מהם לא לטעמי), אף שניתן לשמוע את המסורת ואת ה-Feel המסוים הזה, במוזיקה שלה. היא לא מנסה להישמע כמו מישהו אחר או לקרוץ לאיזו נוסטלגיה. היא בהחלט מחפשת Feel מסוים, ואיכויות מסוימות, מתוך אהבה למוזיקה הזו.

הכל פחות חשוב כאשר השירים כל כך טובים ומרהיבים והכל נשמע כל כך רענן, חדש, מחובר למה שקורה היום באינדי משני צדי האוקיאנוס ובעיקר יפה יפה. אני מחכה לתקליט הבא שלהם בקוצר רוח ובסקרנות, נכנס לאתר האינטרנט שלהם ועוקב לראות מה מתקדם. אני רציני.

מכיוון שכל הקטעים בתקליט מצוינים לטעמי, אני מציע להאזין לכולם והנה הם על פי הסדר בתקליט. בבקשה להאזין במערכת סטריאו או עם אזניות, לא מרמקולים מחורבנים של מחשב. חבל להחמיץ:

קטעי הוידאו הבאים מאפשרים להתרשם מהמראה העגמומי של חברי הלהקה ומחוסר הכריזמה, אבל גם מהכישרון והיופי של המוזיקה, גם כשהיא מבוצעת בהופעה חיה. כאן בהופעת טלוויזיה אצל ג'ולס הולנד. הבחור מימין, עם הראש המוטה לצד כמו ישו על הצלב, הוא כותת השירים טים סמית':

http://youtu.be/fOhld2fgZlY

http://youtu.be/IFAQih6fwbs

וכאן בקליפ רחוב של פרוייקט Sideshow Alley (שהוא פרוייקט הקלטות אינטרנטי מיוחד, שבו מקליטים אמן או להקה מבצעים שיר אחד, ברחוב, בטייק אחד, ללא תיקונים, אבל עם ערך ההפקה המיוחדת של הפרוייקט הזה, שמצטיין בסאונד מעולה וצילום יפה והתוצאות מרנינות. כדאי להציץ באתר הפרוייקט ולהחישף לעוד אמנים עצמאיים):

מידלייק עודה להקה "קטנה". לא מצליחה במיוחד. חבריה עדיין מתגוררים בדנטון, עיר קטנה בטקסס, קרוב לגבול אוקלהומה. אחר הדף שלה בפייסבוק עוקבים, נכון למועד כתיבת שורות אלה, פחות מ-50,000 עוקבים. היא מופיעה בפני קהלים קטנים יחסית וסיבובי ההופעות שלה קצרים ומרובי פסטיבלים. עד כמה הם קטנים וצנועים ניתן להתרשם מדברי התודה שמשמיע חבר הלהקה בטקס שערך מגזין הרוק Mojo שהעניק להם פרס כמופע הטוב של השנה, לשנת 2010. הוא מספר שזה הפרס הראשון שהלהקה זוכה בו מעודה (כשבאותה עת חגגה עשור לפעילותה) ואפילו בעירם הקטנה דנטון, הם הפסידו בתחרות ללהקת קאברים:

לעניין ההשפעות על מידלייק, אני שומע במוזיקה שלה אלמנטים שמחברים אותי ללהקה אהובה עלי מאוד: Camel. למה קאמל? אמנם קאמל היא להקה אינסטרומנטאלית בעיקרה, של קלידים וגיטרה חשמלית (וחליל), ואצל מידלייק כמעט ואין קלידים ובקושי קצת גיטרה חשמלית ואין קטעי סולו של פרוג-רוק, בכל זאת, ה-Feel, הטון של השירה, החליל הדומיננטי, מחברים לי את מידלייק עם קאמל. מה שמאוד מחבר אותי לקאמל ואפילו לקינג קרימזון בתקליטיה הראשונים, הוא סגנון התיפוף. בראיונות ובביקורות לא נזכר שמה של קאמל כמקור השראה. אולי רק אני שומע את זה, אולי זה הגעגוע לקאמל. הנה שני קטעים של קאמל להשוואה. מה דעתכם? יש משהו, או שאני מדמיין? (אשמח אם תגיבו. אם אני מבלבל במוח, תכניסו לי):

מכיוון שלא כל יום כותבים על להקה כמו מידלייק ומכיוון שהתקליט Trials of Van Occupanther משנת 2006, שקדם לזה שעליו אני כותב, כל כך טוב, הנה כמה שירים נפלאים ממנו, אם נותרה אצלכם קוראיי הספורים, עוד מעט סבלנות שלא תצאו מפה לא מכירים את מידלייק לעומק:

האם לא מדובר בשני תקליטים נפלאים בכל קנה מידה? מה לא?