אווה קסידי – זמרת שחייבים להכיר

על אווה קסידי שמעת? רוב הסיכויים שהתשובה היא: לא!

אווה קסידי היא מין סינדרלה, אבל למרבה הצער, הנסיך על הסוס הלבן הגיע לאחר מותה, בטרם עת.

אווה קסידי היא זמרת שגדלה ופעלה בוושינגטון הבירה, שאהבה לשיר קאברים מכל המינים והסוגים: שירי ג'אז, בלוז, להיטי עבר ומה לא. לא בחירה שנחשבה פופולרית בעידן שלנו, שלאחר הביטלס ובוב דילן.

לפני הכל, אני לא יכול להתאפק ואני חייב לומר: אווה קסידי היא זמרת מופלאה! אם לא שמעתם אותה עד כה, ברוכים הבאים לגן עדן. אתם עומדים ליהנות ולהתאהב.

הייתה לה קריירה צנועה מאוד בעיר הולדתה וושינגטון. היא עבדה כזמרת ליווי בהקלטות ופה ושם היא שרה דואט עם זמר זה או אחר או התארחה פה ושם. קשה לקרוא לזה קריירה. בשעות היום עבדה בגננות נוף ובעיטור תקרות.

במהלך שנות השמונים היא הכירה בסיסט בשם קריס ביונדו שעבד גם כטכנאי הקלטות, שנדלק עליה והתמסר אליה לחלוטין. הוא הכיר לה מפיק בשם אל דייל, והם סידרו לה את אותן עבודות, כזמרת ליווי באולפנים וניסו לקדם את הקריירה שלה.

לאחר כמה שנים בהן הקליטה תפקידי ליווי באולפנים, התחילה להופיע במועדונים קטנים, בניסיון להתגבר על הביישנות שלה שהקשתה עליה מאוד. היא הופיעה בפני קהל שמנה עשרות אנשים ומכרה קלטות עם שיריה בעצמה למעט הקהל שבא לשמוע אותה. בכל זאת, היא רכשה לעצמה מוניטין של זמרת מצוינת בוושינגטון וקהל אוהדים מקומי קטן, אך אוהב ומסור.

ביונדו ודייל ליוו אותה וניסו לקדם את הקריירה שלה, ללא הצלחה רבה. נראה היה שגם היא לא תכננה להיות זמרת במשרה מלאה. היו ניסיונות להחתים אותה על חוזה הקלטות, אבל קשה היה לקטלג אותה לסגנון מוזיקלי אותו ניתן לשווק. היא הרי שרה הכל מכל. כל שיר שהיא אוהבת. חברות תקליטים לא אוהבות את זה. או שאת זמרת פופ, או ג'אז, או R&B או פולק. זה עיקרון ברזל אצל חברות התקליטים האמריקאיות: כל אמן חייב להיות מסווג לג'אנר ברור שיש לו שם ולג'אנר הזה יש בדרך כלל מחלקה בחברת התקליטים או חברת תקליטים המיוחדת לג'אנר. (יש סיפור על התקליט הראשון של להקת Genesis, ששמו From Genesis to Revelation שנכשל לחלוטין, כי חנויות התקליטים קיטלגו אותו במדף תקליטי הדת).

אז זה לא יצא. היא הקליטה הקלטות מקומיות, שרה פה ושם בתקליטי שיתוף פעולה, התארחה במעט תקליטים של אחרים, הקליטה הקלטות דמו (סקיצות) וביצועים בהופעות קטנות, לשירים שהיא אוהבת.

בשנת 1994, לאחר כמה שנים של הופעות במועדוני העיר, ובהיותה מאוד מוערכת ע"י המוזיקאים המקומיים, היא זכתה בפרס מטעם אגודת המוזיקה של אזור וושינגטון די.סי בקטגוריית זמרת ג'אז/מוזיקה מסורתית. מין "פרס רמת גן" כזה.

בתחילת 1996, לאחר שתקוותיה נכזבו, החליטו ביונדו ודייל להפיק באופן עצמאי דיסק מקומי עבורה בהקלטה חיה במועדון הוותיק Blues Alley בוושינגטון. אווה קסידי, שהרגישה לא טוב בשתי ההופעות, לא הייתה מרוצה מההקלטות אבל הדיסק המצוין Live at Blues Alley בכל זאת יצא במהלך אותה שנה וזכה לביקורות טובות בתקשורת המקומית בעיר וושינגטון. הוא לא זכה לחשיפה ולהצלחה מחוץ לאזור וושינגטון.

זה תקליט הופעה כל כך טוב. מאזינים לסטנדרטים שהיא שרה, כמו What a Wonderful World,  Autumn Leaves,  Cheek to Cheek או You've Changed… היא ממציאה אותם מחדש. למילים יש פתאום משמעות כל כך עמוקה וגם הלחן הכה מוכר פתאום נשמע חדש. לא יאמן. כזמרת ג'אז היא לא דומה לשום דבר ששמעתי קודם. אין מילים. מופת! (בתחתית הפוסט יש חלון יו-טיוב עם וידיאו ההופעה. אסור בשום פנים ואופן להחמיץ!)

בהמשך אותה שנה הקליטה קסידי שירים לתקליט אולפן בהפקת ביונדו ודייל. כבר במהלך שתי ההופעות בבלוז אלי, אשר יצאו בדיסק, חשה אווה קסידי כאבים בירכיה. לאחר שעברה בדיקות התברר ששומת מלנומה ממאירה שהוסרה מגבה בשנת 1993, הביאה להתפשטות הסרטן לריאות ולעצמות. לאחר טיפולי כימותרפיה היא נפטרה בחודש נובמבר 1996, כשהיא בת 33, שישה שבועות לאחר שמוזיקאי וושינגטון ערכו ערב לכבודה.

תקליט האולפן היחיד שלה Eva By Heart יצא סמוך לאחר מותה, בשנת 1997. תקליט נהדר. תקליט האולפן היחידי שלה. שנה לאחר מכן יצא דיסק האוסף Songbird, שהכיל שירים משני תקליטיה (ושיר מתקליט שת"פ).

שלושת הדיסקים הנהדרים לא עוררו הדים עד שבשנת 2000, התגלגל דיסק האוסף לידיו של מפיק תכנית בוקר בתחנת הרדיו BBC2 בבריטניה. הוא נדלק ובתכנית הושמעו שירים מהתקליט ובמיוחד הביצוע של אווה קסידי לשיר Over The Rainbow (אותו ביצעה ג'ודי גארלנד בסרט הקוסם מארץ עוץ).

השיר בביצוע של אווה קסידי הפך ללהיט ענק בבריטניה והגיע לראש המצעד ועמו דיסק האוסף Songbird שמכר 200,000 עותקים תוך מספר חודשים.

השמועה על זמרת אמריקאית אלמונית הכובשת את ראשות המצעד בבריטניה עם ביצוע לשיר משנות השלושים הגיעה לארה"ב, ובשנת 2001, לאחר שנמכרו כחצי מיליון עותקים מדיסק האוסף, בארה"ב, נחשפה קסידי המנוחה לקהל הרחב באמצעות תכנית הטלוויזיה Nightline של רשת ABC ששידרה כתבה על קסידי, סיפור חייה ומותה. בן לילה, ככבו כל תקליטיה של קסידי בראשות מצעד המכירות של אתר Amazon.

הנה הכתבה במלואה. שלא תעזו שלא לצפות בה, במלואה:

מחליקת הקרח Michelle Kwan זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת החורף 2002 כשהיא מחליקה לצלילי הביצוע של קסידי לשיר Fields of Gold. סרטון ההחלקה הזוכה, חשף את קסידי בפני העולם כולו והפך את הביצוע, ללהיט:

אווה קסידי היא זמרת מופלאה. צריך רק להאזין בשקט לשיר או שניים ומתאהבים בה. היא שרה לא פעם שירים שהם לכאורה שחוקים ומשומשים, יש שיאמרו, מאוסים, אבל מפיה הם נשמעים רעננים, כאילו נכתבו אתמול רק עבורה. הביצועים שלה לא דומים לשום ביצוע קודם.

קשה להעלות על הדעת, בעידן שלנו, זמרת ששרה שירים מוכרים ואף שחוקים ומאוסים, בליווי גיטרה, באופן כה מאופק ולא רגשני, ויכולה ליצור אפקט כזה. לתפוס אותך בגרון. "להרוג אותך ברכות", באנדרסטייטמנט, בלי אותה רגשנות דוחה וכה מוכרת מתחרויות הזמרים הטלוויזיוניות בסגנון "כוכב נולד", "אמריקן איידול" ודומיהן.

מלבד שני תקליטיה הרשמיים, Live at Blues Alley ו- Eva By Heart, יצאו לאחר מותה ויוצאים כל שנה דיסקים המביאים את כל הקלטותיה, סקיצות שהקליטה עם ביונדו ודייל, הקלטות מהופעות במועדונים וכו'. כל מה שנותר. כמה מהביצועים היפים מצויים רק בדיסקים אלה.

בשנת 2000 יצא התקליט Time After Time, המביא סקיצות שנשמעות מצוין שהוקלטו בתחילת 1996. בתקליט כמה פנינים.

בשנת 2003 יצא התקליט American Tune המורכב מהקלטות שמצא אחד מחבריה של קסידי בחפציו. שני הדיסקים הנ"ל כוללים ביצועים נפלאים, אולם חייבים לזכור כי מדובר באוסף של חומרים שלא יועדו להוצאה לאור וגם איסופם לדיסק, לא יוצר אלבום קוהרנטי שאווה קסידי הייתה מוציאה, לו חיה.

ב-2012 יצא אוסף בן 20 שירים ממיטב ביצועיה, The Best of Eva Cassidy. למי שרוצה דיסק אחד, יתכן שזו תהיה בחירה מתאימה.

ליקטתי עבורכם כמה שירים להאזנה. כל ביצועיה, מכל תקליטי האוסף השונים זמינים להאזנה ביו-טיוב.

מתוך ההופעה בבלוז אלי (הוידאו במלואו בהמשך), הביצוע הנפלא שלה ל-Over the Rainbow, אשר צעד בראש המצעד הבריטי בשנת 2000:

הביצוע ל-Kathy's Song של פול סיימון הוא משהו יוצא דופן:

הביצוע ל-Who Knows Where the Time Goes של Fairport Convention:

הביצוע ל-Songbird של פליטווד מק:

תקליט הקאברים המופלא, לשירים שאתם לא מכירים

Mark Laneganבעידן שאחרי בוב דילן והביטלס, כשהמבצעים כותבים את שיריהם, הוצאת תקליטים עם שירים שאינם של המבצע, או שלא נכתבו במיוחד עבורו, הפכה לעניין מיוחד. תקליט קאברים, קוראים לזה.

תקליטי הקאברים, רובם ככולם, מביאים אל המאזין את קולו של המבצע האהוב, עם שירים מוכרים ואהובים במיוחד של אמנים אחרים. האמן המבצע בוחר לו מתוך הרפרטואר הכללי שירים שהפופולריות שלהם הוכחה.

בדרך כלל, שירים שאפילו שמם מוכר ומבט חטוף על עטיפת הדיסק, יעזור למכור אותו. מהטעם הזה, מרבית תקליטי הקאברים חשודים בעיני המבקרים, כמהלך ציני שטעמיו הם בעיקר מסחריים, או כניסיון של מבצע שמתקשה לייצר חומר טוב מספיק, לעשות לימונדה מלימונים לא לו.

תקליט שכולו קאברים, לשירים שהאמן המבצע אוהב, אבל הקהל לא כל כך מכיר, הוא יוצא דופן ולא ניתן לחשוד בו בציניות. i'll take care of you

תקליט שכזה, שאהוב עלי במיוחד, הוא I'll Take care of You של Mark Lanegan משנת 1999.

התקליט האקוסטי הזה הוא בעיני לא פחות מיצירת מופת. בעיני, תקליטו הטוב ביותר של לנגן ומאסטרפיס בכל קנה מידה והקשר.

כשנתקלתי בתקליט הזה, זיהיתי בו רק שני שירים. את כל יתר השירים לא הכרתי וגם את מרבית המבצעים המקוריים של השירים, לא הכרתי.

מה שמדהים בתקליט הזה הוא שכמה מהביצועים, כל כך שונים מהמקור, עד כדי כך שלעתים קשה לזהות. ובכלל, הביצועים בתקליט הזה מתחרים בביצועים ההיסטוריים וברוב המקרים, "לוקחים" בתחרות.

קודם, כמה מילים על מארק לנגן. לנגן הוא אורח קרוי ואהוב בישראל בשנים האחרונות. הוא הופיע כמה וכמה פעמים ב"בארבי", בהרכבים חשמליים שונים (ודי רועשים) ונתן הופעות נהדרות.

לפני מספר שנים הופיע ב"זאפה" בסט אקוסטי, בליווי גיטריסט אקוסטי בלבד. יש לו קול נמוך ומעושן והוא זמר נהדר. בצעירותו הוא היה הזמר של להקת הגראנג' Screaming Trees ובשנים מאז, השתתף בתקליטים רבים, בשיתוף פעולה עם אמנים אחרים.

יש לו הקשר מוזיקלי-עברי, אבל זו הפתעה "קוריוזית" לסוף הפוסט.

אני מזמין אתכם לעשות אתי סיבוב על התקליט הזה. נעבור שיר, שיר, נאזין, נאזין לגרסת המקור, ונדבר קצת על השירים:

השיר הראשון, Carry Home. איזה שיר נפלא! כמה יפה הוא שר. אסור לדלג! יש לכם את זה כאן עם המילים מתוזמנות:

והנה הגרסה המקורית של להקת The Gun Club מתקליטה Miami משנת 1982.

הייתם מזהים? ניתן להעלות על הדעת קאבר כזה לשיר כזה? מדהים, לא?

כשמאזינים לגרסה של מרק לנגן, נדמה שהוא מוצא בשיר מנגינה ואפילו "הוק" שחסרים בגרסה המקורית, המבוצעת ע"י מי שכתב את השיר.

השיר השני הוא שיר הנושא של התקליט I'll Take care of You, הוא השיר הידוע מבין שירי האלבום. אלק ידוע. האזינו. אתם מכירים?

הביצוע הראשון לשיר הזה (ישנם עוד רבים) הוא של בובי (בלו) בלנד מ-1959. ניתן להתרשם שהביצוע של לנגן לא שונה מאוד מהמקור הנהדר. זה שיר נהדר. קלאסיקה:

השיר השלישי בתקליט הוא יצירת מופת של ממש! שיר מדהים. אין מילים:

"Tim Hardin - "Nine 1974

הביצוע המקורי הוא של כותב השיר, Tim Hardin, מתקליטו "Nine" משנת 1974:

ניתן להתרשם כי הביצוע של לנגן אינו מתרחק מהמקור של טים הארדין.

למה להתרחק. זה שיר כל כך טוב ונשכח, שכאשר מרק לנגן בחר לבצע אותו, היה זה ביצוע הקאבר הראשון לשיר.

גם הגרסה המקורית של הארדין, לא הייתה מוכרת. השיר מעולם לא נכלל באוספי המיטב שלו.

פרט טריוויה שלא תקראו בשום מקום אחר: העיר שילה, אשר הייתה אתר לאחד הקרבות הנודעים והעקובים מדם של מלחמת האזרחים האמריקאית, מצויה במחוז הארדין במדינת טנסי. האם זה מקרה? מחוז הארדין קרוי על שם קולונל ג'וזף הארדין, קצין בצבא הדרום במלחמת האזרחים. האם טים הארדין הוא בן משפחה של ג'וזף הארדין?

השיר הרביעי בתקליט Creeping Coastline of Lights, שיר פנטסטי. מאד שנחשפתי לאלבום הזה, האזנתי לשיר הזה אין ספור פעמים, לבלי שובע:

הביצוע המקורי הוא של להקת The Leaving Trains מתקליטה Well Down Blue Highway משנת 1984, מהיר ורוקיסטי. שונה מאוד. כיף להכיר להקה טובה ונשכחת דרך השיר הזה:

נראה שמרק לנגן מוצא בשיר הזה, בפרייזינג שלו ובהתאמות הקטנות, מנגינה יפה יותר מאשר המקורית. השיר, מבחינת הלחן, נשמע טוב יותר בביצוע שלו. כאילו שיפר אותו.

השיר החמישי בתקליט הוא Badi-Da של פרד ניל (מי שכתב את השיר Everybody's Talkin). הוא שר על כמה הוא עייף מלהסתובב בעיר הזאת ועד כמה חיי הלילה שלה מורידים אותך שאולה. שיר מצוין:

זהו הביצוע המקורי של פרד ניל משנת 1966, מאותו התקליט שהניב את השיר Everybody's Talkin אשר הפך ללהיט עולמי בגרסת הקאבר של הארי נילסן, שליוותה את הסרט המעולה "קאובוי של חצות" של ג'ון שלזינגר (1969) בכיכובם של דסטין הופמן וג'ון ווייט :

השיר השישי,Consider Me, עוד שיר נהדר, במקור B-Side לסינגל של זמר הבלוז-סול Eddie Floyd מ-1969:

והנה הביצוע המקורי של אדי פלויד משנת 1969: The Sunset Travelers

השיר השביעי On Jesus' Program, שיר גוספל נהדר של ה-Sunset Travelers משנת 1964, בביצוע פנטסטי של לנגן:

הנה הביצוע המקורי והנפלא משנת 1964:

השיר השמיני Little Sadie הוא שיר פולק-בלוז עממי, בלדת רצח, מתחילת המאה העשרים. מילות השיר הן מונולוג של גבר שירה למוות בסיידי, יתכן שהיא בת הזוג שלו, והוא נמלט, נעצר ונכלא.

לשיר ביצועים אין ספור והוא ידוע גם בשמות שונים. הנה הביצוע היפה של לנגן:

הנה הביצוע של דוק ווטסון מ-1962:

השיר התשיעי בתקליט, Together Again הוא ביצוע לקלאסיקת קאנטרי, של Buck Owens מראשוני המשלבים קאנטרי ורוק, שהביטלס הקליטו להיט שלו (Act Naturally ששר רינגו סטאר):

ניתן להתרשם מהביצוע המקורי מ-1964. שהנצנצים לא יטעו אתכם, מדובר בסטייל די חדשני לזמנו:

השיר העשירי בתקליט, Shanty Man's Life, שיר פנטסטי, פולק עממי ולנגן נותן לו ביצוע נהדר:

Inside Dave Van Ronk

כשיר פולק עממי אין לשיר מבצע מקורי. ההקלטה המוקדמת ביותר הקיימת היא של Sam Eskin משנת 1951.

השיר נודע ברבים באמצעות התקליט Inside Dave Van Ronk, משנת 1962. זה הזמר והתקליט שעל בסיסו כתבו האחים כהן את התסריט והדמות לסרטם Inside Llewyn Davis. הנה הביצוע:

השיר החותם את התקליט הוא Boogie Boogie, שיר נשכח מ-1972 של זמר הפולק Tim Rose:

את הביצוע המקורי לא הצלחתי למצוא. יש משהו מיוחד בתקליט הזה. על אף שהחומרים לקוחים ממקורות רחוקים למדי, מבלוז וקאנטרי של שנות החמישים ועד לפאנק של שנות השמונים, התקליט נשמע הרמוני וזורם מהבחינה הסגנונית. מארק לנגן שר כל כך טוב בתקליט הזה. האזנתי לכל ההקלטות שלו ובשום מקום הוא לא נשמע טוב כמו כאן, גם לא בהופעות. בקיצור, תקליט חד פעמי!

לסיום, סיפור קטן. שנתיים לאחר שיצא התקליט המופלא הזה, הוציא לנגן תקליט נוסף Field Songs, הפעם על טהרת חומר מקורי. אחד השירים Don't Forget Me, עשוי להישמע לכם מוכר. האזינו:

מדובר בהעתקה, קרוב לוודאי לא מודעת, של "טיול לילי" של עמוס אטינגר ומאיר נוי, אשר הוקלט ע"י הדודאים בשנת 1959 והפך לקלסיקה ישראלית.

היכן שמע לנגן את הקלסיקה הישראלית שצדה את אזנו, לא זכינו לשאול אותו. הנה המקור בגרסה מסוף שנות השישים:

בהופעה במועדון "זאפה" בתל אביב, ב-20 במאי 2010, ביצע לנגן את השיר כשהוא אומר: "את השיר הזה, הלוויתי (Borrowed) מכם". הנה ההקלטה מתל אביב, ניתן לשמוע את הקהל שר את ההו הו מטיול לילי בפזמון ואת לנגן מחייך: