אלה שהחיים שלהם לא זורמים ב"איזי"…

"יש כאלה שהחיים שלהם זורמים באיזי, 

כמו בריזה, סוחפת אותם, מליל קיץ ליום בהיר.

אבל רוב האנשים נופלים, ולא באשמתם

רוב האנשים, לא נוגעים בכוכבים.

והנה אני, אלוהים, דופק על דלת העסק שלך,

אני יודע שאיני נמנה בין לקוחותיך, אבל אמרת פעם שאם אתרסק, שאבוא

ואפשר יהיה לסמוך עליך,

יש כאלה שהחיים שלהם זורמים באיזי,

יש כאלה שהחיים שלהם לא זורמים בכלל, הם רק נופלים, חיים של אנשים".

במוצ"ש, על גג פורח בתל אביב, במזג אוויר נפלא, האזנו, אני וחבר, לתקליט המופלא הזה, Still Crazy After All Theses Years, ששנינו אוהבים ומכירים כל כך טוב המון שנים, והשיר הזה, Some Folks Lives Roll Easy, דקר לי שוב בלב. דיברנו עליו. הוא תמיד דוקר לי, בעצב שלו ומעלה חיוך, בהומור. גם אני לא לקוח של החנווני ההוא, שאליו הוא פונה לעזרה. אני בטוח שלא אפנה לחנות הזאת בשום מצב, גם אם אתרסק.

עד כמה שהשיר עצוב והמילים קשות, פול סיימון שר אותו נקי, בלי ליבב, ועם הומור דק מן הדק. והעיבוד נפלא. פשוט נפלא.

הערב צפינו אני ותמר בטלוויזיה, בפרק מהסידרה המצוינת של דוד אופק ויוסי מדמוני "שלושים שקל שעה", שהיא על האנשים האלה, שהחיים שלהם לא זורמים באיזי. חשבתי על השיר הזה.

היא הלכה לישון ואני ניגשתי למחשב, תרגמתי אותו, איך שהוא, והנה הוא. יש שירים כאלה, שאפילו שהם מופיעים בתקליטים "קלאסיים" כמו התקליט המושלם הזה, הם חומקים להם. השיר הזה מתחבא לו בין שיר הנושא, "50 דרכים לעזוב את אהובתך", "בעירי הקטנה" ועוד קילרים.

האזינו לו טוב (הטקסט הנהדר באנגלית, שם למטה) ועוד פעם, כדי שלא תחמיצו אף שניה, אף שורה, ממנו:

~

Some folks' lives roll easy as a breeze
Drifting through a summer night
Heading for a sunny day
But most folks' lives, oh they stumble
Lord they fall
Through no fault of their own
Most folks never catch their stars
And here I am, Lord
I'm knocking at your place of business
I know I ain't got no business here
But you said if I ever got so low
I was busted,
You could be trusted
Some folks' lives roll easy
Some folks' lives
never roll at all
Oh, they just fall
They just fall
Some folks' lives

פורטרט בשחור לבן

את השיר הזה, Retrato em Branco e Preto בפורטוגזית (שידוע גם בשם Zingaro), כתבו שיקו בוארקה ואנטוניו קארלוס ג'ובים בשנת 1968. על אף שהשיר הפך במרוצת השנים לסטנדרט של בוסה נובה, עדיין, מדובר בשיר מהפחות משומשים ומוכרים בסטייל, גם מהסיבה שהוא לא נכלל ברפרוטאר הבוסה נובה שכבש את העולם בשנים 1963-1965.

אם תחפשו ביו-טיוב, תמצאו ביצועים לא מעטים לשיר הנפלא הזה, ובצדק. רק מיעוטם טובים מאוד. אני מזמין אתכם להאזין לשלושה ביצועים נפלאים.
הביצוע הראשון והמקורי של השיר הוא של שיקו בוארקה עצמו והוא הופיע בתקליטו השלישי משנת 1968. ביצוע עדין בעיבוד למיתרים וכלי נשיפה. הביצוע אהוב עלי מאוד וקל לקלוט באמצעותו את השיר כפי שהוא במקור, לפני התוספות של המבצעים השונים. לטעמי, ביצוע נקי ויפיפה, אף שבחלוף השנים הוא נשכח. אפשר לומר כי הוא ביצוע יוצא דופן:

הביצוע היפה ביותר לטעמי הוא משנת 1976, מתקליט האיחוד של סטן גטס וג'ואאו ג'ילברטו. למי שלא יודע, השניים נגנו בתקליט הבוסה נובה הקלאסי ביותר Getz/Gilberto  שכבש את העולם  בשנת 1964.

התקליט ההוא, שהכיר לעולם את ג'ואאו ג'ילברטו, את ג'ובים ואת הזמרת אסטרוד ג'ילברט, מוכר לכל מי ששמע רדיו בחמישים השנים האחרונות. בשנת 1976, היה קמבק מסוים ודי מינורי למוזיקה הברזילאית, קמבק שהביא גם לתקליט המוזיקה הברזילאית הישראלים, כמו ארץ טרופית יפה, וסטן גטס וג'אואו ג'ילברטו הקליטו תקליט איחוד. הנה הביצוע וסולו הסקסופון של סטן גטס (מתחיל ב- 1:48 של הקטע), אין יפה ממנו:

ביצוע אינסטרומנטלי בלבד, ג'אזי ומופלא גם הוא, הוא של צ'ט בייקר מהופעה ביפן משנת 1987 חובה להאזין: