את השיר הזה, Retrato em Branco e Preto בפורטוגזית (שידוע גם בשם Zingaro), כתבו שיקו בוארקה ואנטוניו קארלוס ג'ובים בשנת 1968. על אף שהשיר הפך במרוצת השנים לסטנדרט של בוסה נובה, עדיין, מדובר בשיר מהפחות משומשים ומוכרים בסטייל, גם מהסיבה שהוא לא נכלל ברפרוטאר הבוסה נובה שכבש את העולם בשנים 1963-1965.

אם תחפשו ביו-טיוב, תמצאו ביצועים לא מעטים לשיר הנפלא הזה, ובצדק. רק מיעוטם טובים מאוד. אני מזמין אתכם להאזין לשלושה ביצועים נפלאים.
הביצוע הראשון והמקורי של השיר הוא של שיקו בוארקה עצמו והוא הופיע בתקליטו השלישי משנת 1968. ביצוע עדין בעיבוד למיתרים וכלי נשיפה. הביצוע אהוב עלי מאוד וקל לקלוט באמצעותו את השיר כפי שהוא במקור, לפני התוספות של המבצעים השונים. לטעמי, ביצוע נקי ויפיפה, אף שבחלוף השנים הוא נשכח. אפשר לומר כי הוא ביצוע יוצא דופן:

הביצוע היפה ביותר לטעמי הוא משנת 1976, מתקליט האיחוד של סטן גטס וג'ואאו ג'ילברטו. למי שלא יודע, השניים נגנו בתקליט הבוסה נובה הקלאסי ביותר Getz/Gilberto  שכבש את העולם  בשנת 1964.

התקליט ההוא, שהכיר לעולם את ג'ואאו ג'ילברטו, את ג'ובים ואת הזמרת אסטרוד ג'ילברט, מוכר לכל מי ששמע רדיו בחמישים השנים האחרונות. בשנת 1976, היה קמבק מסוים ודי מינורי למוזיקה הברזילאית, קמבק שהביא גם לתקליט המוזיקה הברזילאית הישראלים, כמו ארץ טרופית יפה, וסטן גטס וג'אואו ג'ילברטו הקליטו תקליט איחוד. הנה הביצוע וסולו הסקסופון של סטן גטס (מתחיל ב- 1:48 של הקטע), אין יפה ממנו:

ביצוע אינסטרומנטלי בלבד, ג'אזי ומופלא גם הוא, הוא של צ'ט בייקר מהופעה ביפן משנת 1987 חובה להאזין: