קטגוריה: סיפורים אישיים על מוזיקה

אלה שהחיים שלהם לא זורמים ב"איזי"…

"יש כאלה שהחיים שלהם זורמים באיזי, 

כמו בריזה, סוחפת אותם, מליל קיץ ליום בהיר.

אבל רוב האנשים נופלים, ולא באשמתם

רוב האנשים, לא נוגעים בכוכבים.

והנה אני, אלוהים, דופק על דלת העסק שלך,

אני יודע שאיני נמנה בין לקוחותיך, אבל אמרת פעם שאם אתרסק, שאבוא

ואפשר יהיה לסמוך עליך,

יש כאלה שהחיים שלהם זורמים באיזי,

יש כאלה שהחיים שלהם לא זורמים בכלל, הם רק נופלים, חיים של אנשים".

במוצ"ש, על גג פורח בתל אביב, במזג אוויר נפלא, האזנו, אני וחבר, לתקליט המופלא הזה, Still Crazy After All Theses Years, ששנינו אוהבים ומכירים כל כך טוב המון שנים, והשיר הזה, Some Folks Lives Roll Easy, דקר לי שוב בלב. דיברנו עליו. הוא תמיד דוקר לי, בעצב שלו ומעלה חיוך, בהומור. גם אני לא לקוח של החנווני ההוא, שאליו הוא פונה לעזרה. אני בטוח שלא אפנה לחנות הזאת בשום מצב, גם אם אתרסק.

עד כמה שהשיר עצוב והמילים קשות, פול סיימון שר אותו נקי, בלי ליבב, ועם הומור דק מן הדק. והעיבוד נפלא. פשוט נפלא.

הערב צפינו אני ותמר בטלוויזיה, בפרק מהסידרה המצוינת של דוד אופק ויוסי מדמוני "שלושים שקל שעה", שהיא על האנשים האלה, שהחיים שלהם לא זורמים באיזי. חשבתי על השיר הזה.

היא הלכה לישון ואני ניגשתי למחשב, תרגמתי אותו, איך שהוא, והנה הוא. יש שירים כאלה, שאפילו שהם מופיעים בתקליטים "קלאסיים" כמו התקליט המושלם הזה, הם חומקים להם. השיר הזה מתחבא לו בין שיר הנושא, "50 דרכים לעזוב את אהובתך", "בעירי הקטנה" ועוד קילרים.

האזינו לו טוב (הטקסט הנהדר באנגלית, שם למטה) ועוד פעם, כדי שלא תחמיצו אף שניה, אף שורה, ממנו:

~

Some folks' lives roll easy as a breeze
Drifting through a summer night
Heading for a sunny day
But most folks' lives, oh they stumble
Lord they fall
Through no fault of their own
Most folks never catch their stars
And here I am, Lord
I'm knocking at your place of business
I know I ain't got no business here
But you said if I ever got so low
I was busted,
You could be trusted
Some folks' lives roll easy
Some folks' lives
never roll at all
Oh, they just fall
They just fall
Some folks' lives

פורטרט בשחור לבן

את השיר הזה, Retrato em Branco e Preto בפורטוגזית (שידוע גם בשם Zingaro), כתבו שיקו בוארקה ואנטוניו קארלוס ג'ובים בשנת 1968. על אף שהשיר הפך במרוצת השנים לסטנדרט של בוסה נובה, עדיין, מדובר בשיר מהפחות משומשים ומוכרים בסטייל, גם מהסיבה שהוא לא נכלל ברפרוטאר הבוסה נובה שכבש את העולם בשנים 1963-1965.

אם תחפשו ביו-טיוב, תמצאו ביצועים לא מעטים לשיר הנפלא הזה, ובצדק. רק מיעוטם טובים מאוד. אני מזמין אתכם להאזין לשלושה ביצועים נפלאים.
הביצוע הראשון והמקורי של השיר הוא של שיקו בוארקה עצמו והוא הופיע בתקליטו השלישי משנת 1968. ביצוע עדין בעיבוד למיתרים וכלי נשיפה. הביצוע אהוב עלי מאוד וקל לקלוט באמצעותו את השיר כפי שהוא במקור, לפני התוספות של המבצעים השונים. לטעמי, ביצוע נקי ויפיפה, אף שבחלוף השנים הוא נשכח. אפשר לומר כי הוא ביצוע יוצא דופן:

הביצוע היפה ביותר לטעמי הוא משנת 1976, מתקליט האיחוד של סטן גטס וג'ואאו ג'ילברטו. למי שלא יודע, השניים נגנו בתקליט הבוסה נובה הקלאסי ביותר Getz/Gilberto  שכבש את העולם  בשנת 1964.

התקליט ההוא, שהכיר לעולם את ג'ואאו ג'ילברטו, את ג'ובים ואת הזמרת אסטרוד ג'ילברט, מוכר לכל מי ששמע רדיו בחמישים השנים האחרונות. בשנת 1976, היה קמבק מסוים ודי מינורי למוזיקה הברזילאית, קמבק שהביא גם לתקליט המוזיקה הברזילאית הישראלים, כמו ארץ טרופית יפה, וסטן גטס וג'אואו ג'ילברטו הקליטו תקליט איחוד. הנה הביצוע וסולו הסקסופון של סטן גטס (מתחיל ב- 1:48 של הקטע), אין יפה ממנו:

ביצוע אינסטרומנטלי בלבד, ג'אזי ומופלא גם הוא, הוא של צ'ט בייקר מהופעה ביפן משנת 1987 חובה להאזין:

המקום ההוא שבו גרנו

בשנת 2002 הוציא מרק נופלר, לשעבר Dire Straits, את התקליט The Ragpicker's Dream, שהוא תקליט אקוסטי לחלוטין, בלי גיטרות חשמליות. אחד משירי התקליט היפה הזה, והאהוב עלי ביותר בתקליט, הוא השיר A Place Where We Used to Live.

לטעמי, זהו אחד משירי הגעגוע היפים שנכתבו. בעת כתיבת שורות אלה הוא נדמה בעיני ליפה ביותר (אבל אצלי לא מעט שירים הם הכי יפים בעולם). הוא יצירת מופת קטנה.

איני מצליח להבין כיצד נותר השיר הזה סודי. אני לא מכיר אף אחד שמכיר אותו. זה שיר על געגוע לקשר שחלף בלי שוב, לתקוות העבר, לבית הישן, לשכונה, לאהבה שהיא רק זיכרון ולאכזריות של הזמן החולף. כל אחד שחלק ממיטב שנותיו כבר מאחוריו, לא יוכל שלא להזדהות. והוא שר אותו כל כך טוב.

אני נחנק בכל פעם שאני מקשיב לשיר הזה. אם תקשיבו ליופי הצרוף הזה, לא תישאר עין יבשה. ולא מסנטימנטליזם קיטשי או זול. ההיפך. כאב מאופק, עם תיאור תמונות חיים, ריח, צבע וחמקמקות הזמן. יופי עילאי. האזינו:

הנה תרגום מילולי חופשי שלי למילות השיר (תיקונים והערות יתקבלו בברכה) רק למי שחושש שמא החמיץ משהו בהאזנה למקור

המטבח הריק הזה, בו העברתי שעות,
ליד הכיסא הישן, נהגת לשים פרחים
מדף הספרים, אפילו מסמרי התמונות,
הכל נעלם, אבל הלב שלי עוד כאן

אם השכונה הישנה הזו שרדה אותנו לא רע
איני יודע אם היא עמדה באותם הדברים שכיבו בינינו את האור
את על המדרגה, אני רואה אותך שם
הכל נעלם, אבל הלב שלי עוד כאן

פעם הייתה ילדה קטנה
שחשבה מה תהיה כשתהיה גדולה
יצאה אל העולם הגדול, עכשיו היא רק זיכרון
היה כאן בית ספר קטן, שבו למדתי לכתוב את שמי,
אבל הזמן היה קצת אכזר כאן, לזמן אין בושה,
זה רק המקום, שבו גרנו
זה רק המקום, שבו גרנו

עכשיו בעיר אחרת, את מנהלת חיים אחרים,
ועכשיו במעלה המדרגות ולמטה, את אשתו של מישהו מאחר
כאן באבק, אין אפילו זכר לנו,
הכל נעלם, אבל הלב שלי עוד כאן
זה רק המקום, שבו גרנו
זה רק המקום, שבו גרנו

This empty kitchen's where I'd while away the hours
Just next to my old chair You'd usually have some flowers
The shelves of books Even the picture hooks
Everything is gone But my heart is hanging on

~

If this old neighbourhood
Survived us both alright
Don't know that it withstood
All the things that took our light
You on the stair
I can see you there
Everything is gone
But my heart is hanging on

~

Once there was a little girl
Used to wonder what she would be
Went out into the big wide world
Now she's just a memory
There used to be a little school here
Where I learned to write my name
But time has been a little cruel here
Time has no shame
It's just a place where
We used to live
It's just a place where
We used to live

~

Now in another town
You lead another life
And now upstairs and down
You're someone else's wife
Here in the dust
There's not a trace of us
Everything is gone
But my heart is hanging on
It's just a place where
We used to live
It's just a place where
We used to live